מי נחשב "מבוטח" בביטוח לאומי לעניין נכות נפגעי עבודה ?

שאלה ראשונה וחשובה בביטוח נפגעי עבודה בביטוח הלאומי, הינה מיהו מבוטח ?

תשלום דמי ביטוח אינו כשלעצמו מקנה זכות להיות מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.
בהתאם לסעיף 342 לחוק, גם מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח. בהתאם לסעיף 345(א) לחוק, מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בדמי ביטוח על בסיס הכנסתו השנתית מהמקורות בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. לפיכך, גם מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח מהכנסה שמקורה בדמי שכירות, שהיא הכנסה חייבת במס על פי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה. עם זאת,  תשלום דמי ביטוח שלא מהכנסת עבודה אינו מקנה ביטוח בפני פגיעה בעבודה, שכן המבוטח אינו בגדר "עובד" ואינו בגדר "עובד עצמאי", שהם עיקר המבוטחים על פי סעיף 75(א) לחוק. 

כמו כן, רק עובד עצמאי שנרשם או עשה את המוטל עליו כדי להירשם זכאי לפיצוי. 

הגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק היא כמפורט להלן:

"עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה:

(1)הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע;

(2)הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע;

(3)הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א';

כלומר, וכפי שניתן לראות מעיון בסעיף, לא כל אדם המשלם ביטוח כעצמאי זכאי לפיצוי לפי פרק נכות מעבודה אלא רק זה העומד בדרישות המפורטות לגבי גובה ההכנסה או כמות שעות עבודה.

סעיף 75(א)(1) קובע כי "עובד" הינו מבוטח. מסעיף 1 לחוק ואף מקביעת בית הדין לעבודה  עולה כי עובד הינו אדם אשר קיימים בינו לבין צד שלישי יחסי עבודה על פי מבחן ההשתלבות הידוע בדיני עבודה – בעניין זה ראה  בל (תא) 3585/04  חביבה חליל נ' המוסד לביטוח לאומי. כלומר, גם במקרה שאדם חושב שמתקיימים יחסי עבודה אך בפועל ועל פי מבחני הביטוח הלאומי לא מתקיימים יחסים כאלה, כגון בעובד עצמאי או "נותן שירותים", תדחה תביעתו של התובע.

חשוב לציין, כי גם ביחסים משפחתיים יכולים להתקיים יחסי עובד מעביד אך הנטל על התובע הינו גדול יותר מהרגיל.

חשוב לדעת, כי מרגע סיום יחסי העבודה מסתיים אף הביטוח.

מקרה נוסף של מבוטח,  הינו אדם המצוי בהכשרה מקצועית של המוסד או שיקום מקצועי. תקנה 25 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 (להלן "התקנות"), קובעת:
"(2) מקום שניתנת בו הכשרה מקצועית ונתקיים בו אחד מאלה:
(א). מועסק בו אדם בהכשרה מעשית במקצוע הנלמד לפחות 8 שעות בשבוע (להלן - הכשרה מעשית);
(ב). ניתנים בו הכשרה מעשית או שיעורי מקצוע לפי חוק החניכות, תשי"ג - 1953, או לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953".

תקנה 25א ל"תקנות" קובעת:

"אדם המצוי בהכשרה מקצועית יהיה מבוטח לפי פרק ב לחוק תוך כדי עיסוקו בהכשרה מעשית ועקב עיסוקו בהכשרה מעשית, להוציא לימוד עיוני;
ואולם אם עסק המבוטח במשך שנת לימודים פלונית בהכשרה מעשית לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית באותה שנת לימודים, יהיה מבוטח לפי פרק ב' לחוק אף בלימודיו העיוניים ובכל זמן שהותו במקום שבו ניתנת ההכשרה המקצועית בקשר לאותה הכשרה, ויחולו עליו גם הוראות סעיף 14(א)(1) לחוק, בשינויים המחוייבים לפי העניין.
לעניין תקנה זו, רואים בהכשרה מעשית גם שיעורי מקצוע הניתנים לפי חוק החניכות, תשי"ג - 1953 או לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953".

כלומר, אדם שנפגע במהלך ההכשרה ועקב העיסוק בהכשרה יהיה זכאי לפיצוי.

אנשים אשר הוצאו מגדר המבוטחים הינם שוטרים, סוהרים, ועובדי שירות הביטחון.

ד"ר דוד סער, עו"ד