להערכת סיכויי תביעתך:
אנשים מבוגרים רבים בוחרים להתגורר בבית אבות.
עם הגיעם לבית האבות מפקידים הם פיקדון לבית האבות, אולם השאלה הנשאלת היא למי שייך הכסף שהופקד עם פטירתו של הדייר בבית האבות?
אחד המקרים שהגיע לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב ונדון בפני כבוד השופט נפתלי שילה עסק בשאלה זו.
באותו המקרה אדם המתגורר בבית אבות (להלן: "הדייר"), שילם דמי פיקדון לבית האבות בו התגורר עד לפטירתו.
בהסכם שבין בית האבות לדייר, בניו וכלותיו נכתב כי במקרה של פטירת הדייר יקבלו בניו וכלותיו החזר חלקי מהפיקדון.
בצוואתו האחרונה של הדייר כתב כי הוא מצווה את כל רכושו לרבות דמי הפיקדון שנותרו מבית האבות מחצית לבנו ומחצית לחמשת נכדיו.
השאלה שנדונה הייתה למי על בית האבות להחזיר את הפיקדון, האם לפי ההסכם לבנים והכלות או בהתאם לצוואה לבן וחמשת הנכדים?
כבוד השופט בקובעו את פסק הדין מציין כי עיקרון יסוד הוא במשפט הצוואות כי מצווה לקיים דברי המת. זכותו של אדם לשלוט על חלוקת נכסיו לאחר מותו ועל פיו יישק דבר.
במקרה דנן הדייר המנוח התייחס באופן מפורש לכספי הפיקדון בצוואתו ואין כל הצדקה לסטות מהוראתו המפורשת.
סיכומו של דבר, קבע כבוד השופט כי הוראות הצוואה- תהא הצוואה שתקוים אשר תהא ובלבד שהיא מאוחרת להסכם – גוברת על ההוראות בהסכם. הפיקדון יועבר לנהנים על פי הצוואה שתקוים.
ד"ר דוד סער, עו"ד
