כל ילד קטין (מתחת לגיל 18) זכאי לקבל דמי מזונות מהוריו. נטל התשלום מחולק בין ההורים על פי הדין האישי החל על כל אדם.
עבור יהודים, חל הדין העברי הקובע כי האב הוא זה שחייב לפרנס את ילדיו ולספק לו את הצרכים הבסיסיים. צרכים אלו כוללים בין היתר: הוצאות מדור, חינוך, הלבשה, מזון וכו'.
חובת ההורים למזונות פוקעת, כלפי נער המגיע לגיל 18 והם אינם חבים עוד כלפיו עפ"י חוק. אולם, ישנם מקרים בהם מחייב בית המשפט את ההורים לשאת בהוצאות ילדיהם גם לאחר גיל זה, בתקופת הצבא או הלימודים. אך מזונות לבגירים יהיו נמוכים בדר"כ מהמזונות הקבועים עפ"י דין.
הסמכות לקביעת גובה דמי המזונות לילדים נתונה ככלל בידי ביהמ"ש לענייני משפחה, אולם אם רצו שני ההורים שהדבר ידון בבית הדין הרבני (עפ"י הדין העברי) דווקא, אין מניעה לכך והם יוכלו לעשות כן.
בישראל אין חוק המגדיר במפורש את גובה דמי המזונות, אלו נקבעים עפ"י צרכיהם של הילדים בכלל ועפ"י הילדים הספציפיים עליהם מדובר בפרט. אין חוק הקובע "תעריף מינימום" של גובה המזונות.
בתי המשפט נוהגים לקבוע את גובה התשלום עפ"י פסיקה קודמת והלכות שנקבעו בעניין, תוך כדי התחשבות במקרה הספציפי המובא לפניהם. ביהמ"ש לוקח בחשבון את גובה השתכרות האב ובכל תביעת מזונות, יש לצרף תלושי שכר על מנת שביהמ"ש יתרשם מהיכולות הכלכליות של הצדדים.
מאחר ומדובר בנושא מהותי בתחום דיני המשפחה, שהינו תחום מורכב ומסובך, יש לעניין הייצוג המשפטי ערך משמעותי ביותר. מומלץ וחשוב להיוועץ באנשי מקצוע הבקיאים היטב בתחום זה. משרדנו עתיר ניסיון ועוסק רבות בתחום דיני המשפחה, ונשמח לעמוד לרשותכם בכל בעיה או שאלה המתעוררת.
הגם שלבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין, וכן בנושאים אחרים שנכרכו בתביעה כגון: מזונות אישה ומזונות ילדים, הרי שמכוח סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953, אישה רשאית לבחור כי מזונותיה ידונו בבית המשפט לענייני משפחה. בכל מקרה אחר, אם קיימת הסכמה בין הבעל לאישה, או אם הבעל הגיש תביעת גירושין וכרך בה את מזונות האישה, ידונו מזונותיה של האישה בבית הדין הרבני.
04/08/2011
כשהורי הקטינים, שניהם, חסרי דת החבות במזונות, אין מקורה בדין האישי אלא בדין האזרחי, קרי בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות").
במסגרת הדיון בערעור על שלוש תביעות בין בני זוג הורים לילדה קטינה, נדונה סוגייה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ( במסגרת התיק ע"מ (ת"א) 1167/07) , שקבע, כי מנת לבחון נסיבותיו של מקרה זה או אחר, יש להתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים:
האם גבר אשר הסכים לספק זרע לאישה שאינה זוגתו, חייב לשלם לקטינות שנולדו מזרעו דמי מזונות ?
בית המשפט לענייני משפחה בת"א בעניין ט.ר. ואח' נגד ק.פ. ( בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב של כבוד השופטת עליסה מילר, מיום 30.05.2010 קבע, כי בנסיבות בהן אם פנויה מחליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואין, כאשר נוכחות האב בחיי הקטין אינה וודאית, יש לראותה כמי שביודעין לקחה על עצמה אחריות גדולה יותר, ולכן חובת האב מצטמצמת למזונות ההכרחיים בלבד.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לאישה שתבעה דמי מזונות מבעלה למעלה מ-7,000 ₪ כ"דמי הסתגלות" למשך שנתיים, במסגרת תביעתה לקביעת מזונות זמניים ודמי מדור זמניים, זאת עד למתן פסק דין במזונות קבועים.
ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל את ערעורו של אב על פסיקת מזונות לאם ולקטינה והורה על קיזוז סכומים ששילם, אם שילם, על פי החלטה למזונות זמניים, או פסק דין, מיום הגשת התביעה ועד למועד חסימת חשבון הבנק על ידו (עמ"ש (ת"א) 1064/08).
הדין העברי קובע כי האב חייב לזון את ילדיו עד גיל 15, וכי עליו לספק את כל צרכיהם הבסיסיים, בלא קשר ליכולת השתכרותו. מאידך, לא תמיד ניתן מוסרית לחייב אב במזונות ילדיו באופן שיביא אותו לחרפת רעב בעצמו. בנוסף, עיקרון השוויון החוקתי ולפיו – גם על האם לשאת בנטל – עומד ברקע. כיצד מאזנים בין המסורת, המציאות, ועיקרון השוויון? שאלה זו הועלתה בתמש (טב') 6489-08-09 י.ב.ס נ' ש.ב.ס (ניתן ביום: 5.12.10).
בפסק הדין בש"א 2021/07 בעניין ד.ה. נ' א.ג. , קבעה כבוד השופטת גליק מבית המשפט לענייני משפחה שבחדרה, כי חובת מזונות הינה חובה הנובעת מן הדין האישי. הואיל ובני הזוג לא היו נשואים, אלא ידועים בציבור, אין בדין האישי כל חבות של הבעל במזונותיה של בת זוגו.
מתי קמה הזכות והזכאות לאדם לזכות במזונות מהעזבון?
כבוד השופט שאול שוחט מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נדרש לסוגיה זו בתע (משפחה ת"א) 105791/04 ע.ש. (חסוי פסול דין) באמצעות אקי"ם לאפוטרו' נ' עזבון המנוח ש.ש. ז"ל ואח'.
בתיק מס' 4455-22-8 פלונית נ' פלוני שניתן ע"י ביה"ד האזורי בחיפה, דובר על בקשה של האם, לחייב את האב במזונות ילדיה.
באופן כללי, ע"פ החוק, חייב אדם במזונות ילדיו עד שיגיעו לגיל בגרות, היינו עד גיל 18 (ומקובל כיום בפסיקה, לשלם שליש מגובה המזונות בעת השירות הצבאי/ השירות הלאומי).
בית משפט לענייני משפחה בירושלים קיבל חלקית את תביעתו החוזרת של אב בפסק דין בעניין ד.ל. נ' ל.ר. ואח' (תמ"ש 15303/04) לביטול חיובו במזונות שני ילדיו, אשר סרבו במשך שנים ליצירת קשר עימו. בית המשפט ביטל את חיוב המזונות לבתו בת ה-17, והותיר את החיוב במזונות לבנו בן ה- 13 לאחר הפחתה בסכום.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה בקשה למזונות זמניים מן האם, בגין שני קטינים הנמצאים במשמורת האב.
בית המשפט ציין כי האב לא צירף לכתב תביעתו ואף לא לבקשתו למזונות זמניים, כל אסמכתא אודות ההוצאות של הקטינות. על פי הסכם הגירושין, חוייב האב במזונות שתי הקטינות בסך 2,700 ₪ בחודש.
בית הדין לעבודה קבע מספר הלכות חשובות בעבל (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' גאיה עאסי, בנוגע לזכאות לקבלת מזונות מהביטוח הלאומי, אשר חשוב להכיר.
פסק הדין בחן את השאלה מה הדין לגבי מקרה בו הורה חויב בפסק דין לשלם מזונות לילד אך אינו עושה כן – ובאילו מקרים המוסד לביטוח לאומי צריך לשלם במקום ההורה שאינו עומד בתשלום?
נסיבות המקרה היו מיוחדות ביותר, הואיל ודובר בקטינה שאינה גרה עם אימה אך הינה תושבת ישראל ואילו האם אינה תושבת ישראל.
לצורך קבלת גמלה מחליפת מזונות, דהיינו, קבלת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, קובע חוק המזונות (הבטחת תשלום), כי נדרש שהזוכה יהיה תושב ישראל.
לכן לכאורה, אם האם היא הזוכה בפסק הדין, הרי אין לה זכאות הואיל ואינה עומדת בתנאי החוק הדורשים תושבות כתנאי לקבלת הגמלה.
בית הדין קבע כי יש לפרש את החוק כך שבכל מקרה הזוכה הינו תמיד הילד/ הילדה וההורה הינו זוכה נוסף במקרים מסוימים, ולכן בנסיבות המקרה הואיל והקטינה היא תושבת ישראל היא זכאית לקבלת הגמלה.
להלן עיקרי ההלכה מפסק הדין – נקודות פרקטיות :
" כאשר פסק הדין למזונות ניתן "לזכותה" של "האשה" בלבד – פשיטא שהיא זו הזכאית להגיש בקשה לתשלום הגמלה, ככל שהיא עונה על כלל תנאי הזכאות שבחוק ובתקנות.
מנגד, כאשר פסק דין למזונות ניתן "לזכות הילד בלבד" – והאם מקבלת לידיה מזונות הקטין בעבורו כאפוטרופסוותה טבעית, קמה זכאותו העצמאית להגיש את הבקשה לתשלום מתוקף היותו "הזוכה" על פי דין;
כאשר פסק הדין "ניתן לזכות שניהם" "הילד" ו"האשה" - עומדת לכל אחד מהם בנפרד הזכות לתשלום המזונות.
בשני המצבים האחרונים בהם פסק הדין למזונות הוא לזכות הילד והוא בעליה של הזכות, אין זכאותו של הילד נגרעת בשל כך בלבד שהבקשה לתשלום הוגשה על ידי "האשה" במעמדה כַּאֵם האפוטרופוס הטבעית והחוקית שלו, כל עוד הוגשה הבקשה בשם "הילד" ועבורו מכוח זכאותו הוא לדמי המזונות".
ד"ר דוד סער, עו"ד
