כשהורי הקטינים, שניהם, חסרי דת החבות במזונות, אין מקורה בדין האישי אלא בדין האזרחי, קרי בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות").
בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק המזונות "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ... לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".
ואלה הוראות החוק הנוגעות למזונות הקטינים:
3א. מזונות קטין
(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
6. היקף המזונות
היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב.
בהתאם לסעיף 3א לחוק המזונות, הוריהם של הקטינים - האב והאם - חייבים במזונותיהם. חובת ההורים במזונות ילדיהם הקטינים, על פי הוראות חוק המזונות, הינה חובה אבסולוטית ללא קשר למחסורו של החייב וליכולתו של הזכאי וללא כל אבחנה באשר לגילאים שלהם - אבחנה שקיימת בדין העברי מבחינת מקור החיוב, טיבו והיקפו.
סעיף 3א(ב) לחוק המזונות קובע את חלוקת הנטל היחסי בין ההורים, לאחר שנקבעו צרכיו של הקטין. על פי לשון החוק "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". הוראה זו, השוללת התחשבות בעובדה בידי מי מוחזק הקטין, מעוררת קושי מסוים, עליו עמד בהרחבה בית המשפט המחוזי בע"מ (תל-אביב-יפו) 1098/07 פלוני נ' אלמוני – קטין (לא פורסם, 31.8.2008). באותה פרשה התווה בית המשפט דרך תלת-שלבית לקביעת מזונות קטין על פי חוק המזונות, כדלהלן:
בשלב הראשון יש לאמוד את צרכי הקטין. צרכי הקטין כוללים את צרכיו מכל מין וסוג שהוא, כולל "הוצאות כלליות" (הוצאות קשות לכימות כספי כגון הצורך בשהייה במחיצת מבוגר, הצורך בהתייחסות ופנאי של ההורה וכד').
בשלב שני נבחן השיעור היחסי בנטל המזונות, בהתאם לשיעור היחסי של ההכנסות הפנויות של כל אחד מן ההורים.
בשלב שלישי מיושם שיעור הנטל במקרה הספציפי. היישום מבוסס על העיקרון לפיו נוצרת "קופה משותפת" רעיונית לנשיאה בצרכי הקטין, כאשר ההשתתפות בקופה זו יכולה להיעשות בתשלום או בשווה ערך לתשלום (החזקה בפועל בקטין). כלומר, משמעות ההחזקה הבלתי שוויונית בפועל באה לידי ביטוי כספי בעת יישום שיעור הנטל בכל מקרה ומקרה. כך למשל, כאשר עסקינן בהורה שאינו מספק "צרכים כלליים" של הקטין בדרך של מפגשים והסדרי ראייה, יהיה עליו לשאת במלוא השיעור היחסי של צרכי הקטין.
ד"ר דוד סער, עו"ד

