קרא אודות המאמר החם

להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה
סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע כי בתובענה שעילתה נזק, מתחיל מרוץ ההתיישנות מיום שבו אירע הנזק, ואם הנזק לא נתגלה ביום שאירע, מתחיל מירוץ ההתיישנות ביום שבו נתגלה הנזק, ובלבד שהתובענה תוגש לא יאוחר מעשר שנים מיום אירוע הנזק. פשוט? לא ממש! כשמדובר במקרים של רשלנות רפואית, לא תמיד ברור מתי אירע הנזק, שמטבעו מתפתח בהדרגה ובשלבים, ולא ברור מתי נודע לנפגע על הנזק, בנסיבות אלו. כיצד יחליט בית המשפט? שאלה זו נדונה בתא (חי') 14305-04-09 אלי כהן נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (ניתן ביום: 3.4.11).

באותו מקרה התובע, נפגע גזזת משנות החמישים, הגיש כנגד מדינת ישראל תביעה בגין יעוץ רפואי רשלני. לטענתו, לאחר שטופל בשנות החמישים לא נאמר לו שעליו להיות תחת מעקב, ולא הוסברו לו הסיכונים שבטיפולים ובכך, בשנת 2001 לקה בגידול בראשו, ובשנת 2002 עבר ניתוח מסוכן – וזאת עקב אי-הימצאות במעקב לאחר טיפולי הגזזת. התביעה הוגשה בשנת 2009, כ- 7 שנים לאחר קרות נזק הניתוח. המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

 

בית המשפט קבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעתו (ע"א 2919/07  מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (ניתן ביום: 19.09.10)), ועל כן יש לבחון אימתי אירע הנזק, וכן, מתי נודע לתובע אודות נזקו, לפי מבחן "קצה החוט".

 

נפסק כי גם לפי הגישה המקלה, ולפיה הנזק הינו האיחור שבגילוי הגידול וזאת עקב יעוץ רפואי רשלני, הרי שהנזק נתגלה לתובע ביום שחלה, בשנת 2001, גם אם נכנס לניתוח אך ורק בשנת 2002, ולפיכך היה עליו להגיש את תביעתו עוד בשנת 2001. מבחן זה ישים גם לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, המדבר על ידיעה אובייקטיבית של שאר רכיבי התובענה – ההתרשלות והקשר הסיבתי.

 

ד"ר דוד סער, עו"ד