מהן הגנות מוחלטות בלשון הרע? חלק א'

קיימים מקרים בהם אדם אשר פרסם פרסום מוציא לשון הרע יהא חסין מחבות נזיקית, וזאת מכוח סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, המעניק לפרסומים מסוימים (כגון דברים שנאמרו במהלך הליך משפטי), חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע.

בע"א 2685/00 (מחוזי ת"א-יפו) יואב יצחק נ' מוזס ארנון, [פורסם בנבו] תק – מח 2003(1) 2557, נפסק ע"י כב' השופטת ברלינר:

"סעיף 13 כולו עוסק בפרסומים מותרים,אשר פרסומם אינו מהווה עבירה. זאת בניגוד לסעיפים 14 ו- 15, למשל, שבהם משתמש המחוקק במילה הגנה – דהיינו נעברה עבירה אלא שבמקרים המפורטים, עומדת לעבריין הגנה ... מקום שהחליט בית המשפט כי אכן מדובר בפרסום החוסה תחת אחת החלופות, המנויה בסעיף 13, כי אז המפרסם איננו נקרא לתת את הדין עליו".

המלומד אורי שנהר מציין כי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מתייחס גם לפרסום שהינו שקרי וזדוני:

"אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 יהנה מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון. מסיבה זו זכו ההיתרים שבסעיף 13 להיקרא "הגנת מוחלטות". החלת ההיתרים שבסעיף 13 גם על פרסומים שקריים וזדוניים עלולה לגרום עוול לנפגע מהפרסום. לפיכך נקבע כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני, כי אין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו, וכי אין להחיל את ההגנה על פרסומים של גופים שאינם נקובים בחוק במפורש".

משמעות הדברים, כי ניתן לדחות תביעה על הסף במקרים החוסים תחת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע (ראו: ת"א 73072/04 (שלום ת"א-יפו) בר צבי נ' סגל יהודה (2010)), אולם יש לסייג את המקרים בהם מסולקת תביעה על הסף בטרם נשמעו הראיות, רק למקרים מובהקים בהם אין ספק לגבי תחולת אחת ההגנות של סעיף 13 לחוק.

ד"ר דוד סער, עו"ד