מהם הטעמים העומדים ביסוד מוסד ההתיישנות?

כאשר תובע מגיש את תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, הוא יטען לעולם לתחולת החריגים, בעוד הנתבעים יבקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

על כן בוחן בית המשפט את טעמי ההתיישנות, ואלו הטעמים שנדונו בפסיקה (ד"נ 20/83 טייכנר נ' אייר פרנס, פ"ד מא(1) 589, 623-602; ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 554 (2000); ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 559-558 (1984): ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקא, פ"ד נז(1) 289, 302-300 (2002)):

א.          טעם ראייתי הקשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן.

ב.      אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, כך שיתאפשר לו לכלכל את ענייניו מבלי להידרש להקצות ממשאביו 'רזרבה כספית' שמא ייתבע בגין שנים עברו.

ג.       ההנחה היא כי תובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה, זנח או ויתר או מחל על תביעתו, ועם חלוף הזמן הולכת ומתבססת הציפיה של הנתבע כי לא ייתבע.

ד.      מנקודת מבט המערכת המשפטית, ראוי להקדיש את משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא לשחת זמנה על עניינים שאבד עליהם הכלח.

ה.      להסדרי ההתיישנות יש השפעה החורגת מהצדדים הישירים להתדיינות, במיוחד על המדינה, יצרנים, ספקי שירותים ומבטחים.

טעמים אלו גזרו 3 גישות שונות להתייחסות לשאלת ההתיישנות:

גישה ראשונה: פירוש מצמצם של טענת ההתיישנות, שכן זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה ([פורסם בנבו], 24.3.2008; ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ([פורסם בנבו], 31.8.2008)).

גישה שניה: פירוש תכליתי של טענת ההתיישנות, לא מצמצם ולא מרחיב (ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו(3) 345) (2002)).

גישה שלישית: יש לפרש את טענת ההתיישנות בצמצום, אך בנסיבות המתאימות: גישת הביניים גורסת כי יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת בנסיבות המתאימות. מקום בו היה הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה, לא נפגעה זכותו של הנתבע להתגונן ואין בכך פגיעה באינטרס הציבורי לסיים מחלוקות (ברע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון ([פורסם בנבו], 16.8.2005).

ד"ר דוד סער, עו"ד