19.2.2011
בקשה לפסק דין הצהרתי כי המערער זכאי לתשלום גמלת ילד נכה בשיעור 100% מגיל 90 יום [בל (ת"א) 5427/02, אלטר נ' המוסד לביטוח לאומי].
המערער נולד ביום 2.1.1996 והוא סובל מהפרעה אוטיסטית. מחלת האוטיזם מקנה זכאות אוטומטית לגמלת ילד נכה מגיל 60 יום ואילך, וזאת ללא צורך בבדיקת התפתחותו ו/או בבדיקה רפואית רטרואקטיבית.
בתיק זה ישבה ועדה רפואית מדרג ראשון בלבד בתאריך 1.12.1998 ונשלחה ההודעה למערער בדבר זכאותו לקיצבת ילד נכה בשיעור 100% החל מיום 1.7.1998.
המערער לא הגיש ערעור לועדה הרפואית לעררים תוך 90 ימים.
בית הדין פסק כי על פי סעיף 122 (א) לחוק הביטוח הלאומי, הדן בערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים".
תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות) התשט"ז-1977 קובעות כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך 30 יום מהיום שנמסרה ההחלטה למערער...".
הלכה פסוקה היא, כאמור, כי בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות, אלא אם כן הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה.
ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר, וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגימלה לה הוא זכאי, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה לממש את זכותו.
במקרה דנן, בכל מקרה, לא הוגש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון תוך פרק הזמן הקבוע לכך בחוק ובתקנות, ובנוסף לכך גם לא הוגש במועד ערעור לבית הדין (ששה חודשים). יצויין, כי ההליך הראוי להגשת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון הוא לועדה לעררים ולא ישירות לבית הדין האיזורי לעבודה.
הערעור נדחה.
ד"ר דוד סער, עו"ד

