בסוגיה זו דן בית הדין הארצי, בעב"ל 231/09 ד"ר אריה קופפרברג נגד המוסד לביטוח לאומי, אשר ניתן בתאריך 21/10/09.
במקרה הנדון, דובר במבוטח, אשר נפגע בתאונת עבודה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. המבוטח נבדק על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה לו 25% נכות צמיתה. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר על ידי המוסד לביטוח לאומי, וועדה רפואית לעררים, קבעה כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המבוטח הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לבית הדין האזורי, בטענה כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שכן זו לא פירטה אלו מסמכים רפואיים עמדו בפניה ולא התייחסה לשתי בדיקות אשר העביר לעיונה. בית הדין האזורי קיבל את הערעור וקבע כי יש להחזיר את העניין לאותה הוועדה, באותו הרכב והיא תעיין בחומר הרפואי ותפרט את המסמכים שעמדו בפניה ותבחן את מסקנתה בשנית.
המבוטח הגיש ערעור לבית הדין הארצי בטענה כי היה מקום להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר ולא לאותה וועדה אשר דנה בעניין קודם לכן, שכן יש חשש שהנה מקובעת בעמדתה. בית הדין הארצי, דחה את הערעור וקבע, כי הכלל הוא שעניינו של מבוטח על החלטת וועדה רפואית, יוחזר לאותה הוועדה שכבר דנה בעניינו ולא להרכב אחר. על מנת להעביר את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכב אחר יש להראות טעם מיוחד לכך, כגון מקרה בו הוועדה דנה מספר פעמים בעניינו של המבוטח או במקרים בהם יש חשש ממשי כי הוועדה נעולה על עמדתה או שההרכב אינו נאות ורק אז, ייעתר בית הדין ויורה על השבת העניין לוועדה בהרכב אחר. לגופו של עניין, במקרה הנדון קבע בית הדין הארצי כי אין חשש ממשי לכך שהוועדה תהא מקובעת בעמדתה כלפי המבוטח וחזקה על הוועדה, כי כאשר עניינו של המבוטח יבוא בפניה פעם נוספת, היא תדון בעניין באופן אובייקטיבי, על פי שיקול דעתה המקצועי, ואם תמצא לנכון לשנות את החלטתה תעשה כן.
ד"ר דוד סער, עו"ד

