במהלך הנישואין הורי הבעל או האישה מקובל שעוזרים ותומכים בבני הזוג. באחת המשפחות, הוריו של הבעל תמכו ועזרו לבני הזוג במהלך החיים המשותפים, והכל התנהל על מי מנוחות, הבעיה החלה להתעורר כאשר יחסיהם של בני הזוג החלו להתערער ואף עלו על שרטון.
ומקרה שהיה כך היה:
הבעל כרך את ענייני הרכוש המשפחתי ביחד עם תביעת גירושין לבית הדין הרבני.
הבעל טען כי סכום של 570,000 ₪ שקיבלו הוא ואשתו מבעלה של אימו, שהינו אביו החורג, ניתנו להם כהלוואה ועל כן על אשתו להחזיר מחצית מהחוב לאביו החורג.
האישה מנגד טענה כי הכספים התקבלו כעזרה לאורך השנים ובסכומים משתנים לפני הצורך וכי היא מעולם לא חתמה על שטר הלוואה.
התיק הובא בפני בית הדין הרבני האזורי בחיפה (תיק רבני 491277-6 פלוני נ' פלונית).
שלושת השופטים שדנו בתיק: כב' הש' הרב ישראל שחור אב"ד, כב' הש' הרב דניאל אדרי וכב' הש' הרב יצחק אושינסקי דנו בתיק וקבעו כי ההנחה הבסיסית היא שהורים עוזרים, ועזרתם אינה בבחינת הלוואה, אלא אם הוכח אחרת.
במקרה זה לא הוכח כי האב החורג הוא שתבע את החזרי הכספים, כי אם הבעל, מה גם שנוכח הצעת הבעל כי וויתר על החוב במידה ואשתו תוותר על חלקה בדירת הצדדים, מעלה חשש כי התביעה להחזר החוב לאב החורג הינה לשם מיקוח ולא על מנת לפרוע חוב לאב החורג.
בנסיבות העניין שלושת השופטים הרבנים דחו את התביעה וקבעו כי האישה פטורה מלשלם את חלקה לאב החורג.
ד"ר דוד סער, עו"ד

