כיצד יכריע בית הדין האם עסקינן בפיטורים או התפטרות?

04/08/2011

לבית הדין האזורי לעבודה, הוגשה תביעתה של מלצרית, אשר טענה כי פוטרה מעבודתה ולכן זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, וכן זכויות עבודה נוספות מכח יחסי עובד-מעביד.

התובעת מצהירה כי ביום 7.8.06 התייצבה לעבודה בשעה 12:00 על פי סידור העבודה שנקבע, והאחראית על המלצרים, הגב' חביב, הורתה לה "ללכת הביתה". משפנתה למר קורסיה, מנהל הנתבעת, אמר לה בכעס "עופי לי מהפנים אני לא רוצה לראות אותך יותר".

הגב' חביב הצהירה כי התובעת הגיעה לעבודה באיחור ושובצה לעבודה, אולם משנתבקשה לשרת שולחן מסויים, סרבה והחלה להשתולל ולכן אמרה לה "שאם היא לא מעוניינת לבצע את העבודה היא יכולה ללכת הביתה".

מר קורסיה הצהיר שהתובעת התפרצה למשרדו במהלך פגישה שקיים ומשנדרשה לצאת מהמשרד "איבדה שליטה והמשיכה לצרוח".

עוד ציין כי טרם צאתה שאלה "אתה מפטר אותי?" הלה השיב שאיננו מפטר אותה, והתובעת עזבה את המקום ומאותו מועד לא התייצבה לעבודה.

מר קורסיה מסר בתצהירו כי הנתבעות פנו מיד למשרד בא כוחם והכינו מכתב הממוען לתובעת, בו נדרשה התובעת ליצור קשר מיידי ולשוב לעבודה לאלתר, אולם המכתב בסופו של דבר לא נשלח מאחר ולטענת הנתבעות לא היתה בידם כתובת מעודכנת של מגורי התובעת.

ביום 13.8.06 קיבל מר קורסיה הודעת SMS מהתובעת ובה נאמר: "איציק מה העניינים זו מעיין. תתקשר אלי כשתוכל".

באותו יום שלח מר קורסיה לתובעת הודעת SMS "מה זאת אומרת מה קורה לאיפה נעלמת? תני לי את הטלפון והכתובת המעודכנים שלך". התובעת השיבה ב- SMS "אתה יכול להתקשר?" ומר קורסיה השיב: "תני לי את הכתובת שלך. עברת דירה ואין איך ליצור איתך קשר. מה פתאום נעלמת מהעבודה?".

בית הדין קבע כדלקמן: הלכה פסוקה היא שעל מנת שייקבע כי אכן הסתיימו יחסי עובד-מעביד חייבת להיווצר הוודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני. היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל; דב"ע לב/3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל ואח').

אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמאלי דווקא, אלא גם במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים, והדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. נטל ההוכחה מוטל על העובד הטוען כי פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים.

כבר נפסק כי "יחסי עבודה המתקיימים לאורך זמן אינם באים לכלל סיום בדברים שנאמרים בעידנא דריתחא, אולם משאומר מעביד לעובד כי "אין לו יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו אלא אם כן יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא" (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ).

בית הדין קבע כי לחילופי ה- SMS בין הצדדים יש משקל לא מבוטל. SMS ראשון מצד התובעת יצר קשר מספר ימים לאחר אירוע הפיטורים או ההתפטרות. מנהל הנתבעת אכן השיב באותו יום, תוך זמן קצר, אך לא מצא לנכון לכתוב את המשפט הפשוט – "לא פוטרת, תחזרי לעבודה".

כך גם ב- SMS שני מאותו יום שבו מבקש מנהל הנתבעת את כתובת התובעת, ושוב לא טרח לומר לה כי רצונו הוא שתחזור לעבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף, אם אכן נכונה העובדה שביום 9.8.06 היה מוכן מכתב מבאי כוח הנתבעת אל התובעת הדורש ממנה לשוב לעבודה.

את נוסח סעיף 6 למכתב או תמציתו של אותו סעיף 6 ניתן היה לשלוח גם בהודעת SMS , ולמנהל הנתבעת היו שתי הזדמנויות לעשות כן והוא לא עשה זאת. באשר לכתובת התובעת - בתלושי השכר, כבר החל מחודש 4/06, נקובה כתובתה המעודכנת ברח' בוגרשוב 15 בתל-אביב, ובבדיקה פשוטה ביותר יכולה היתה הנתבעת לוודא הכתובת לצורך משלוח המכתב. כתובתה של התובעת גם אם לא היתה מעודכנת, היתה בידי הנתבעת, ואליה אפשר היה לשלוח המכתב בדואר רשום או על ידי שליח, וזאת לא נעשה.

מכאן שגם אם היו הפיטורים בעידנא דריתחא והנתבעת רצתה לחזור בה או לתקן או להבהיר את התרחשות הדברים - היו לה מספר הזדמנויות לעשות כן והיא לא ניצלה אף אחת מהן.

המסקנה היא כי באמירות כלפי התובעת ביום האחרון לעבודתה, היה אלמנט שיכול להתפרש כפיטורים יותר מאשר כהתפטרות. את הספק הזה היה בידי הנתבעת להסיר, ומשלא עשתה כן הרי אין מנוס מלקבוע כי מדובר בפיטורים ועל כן זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים.

( תעא 7955/07 מעיין  מילס נ' איישפ בע"מ, טד-שגן בע"מ, יצחק קורסיה ואח' )

ד"ר דוד סער, עו"ד