כאשר התנהגות המעביד מקוממת, יש להשיב את העובד לעבודה

פיטורים שלא כדין מזכים את העובד בפיצוי. רק לעיתים נדירות ישיב בית הדין לעבודה את העובד לעבודה היות ו"יחסי העבודה הינם יחסים אישיים ואין לכפות את המשכם בניגוד לרצון אחד הצדדים" (בג"צ 6840/01), ביחוד לאחר שיחסי העבודה נעכרו. ובכל זאת, עולה השאלה, האם יש נסיבות שבהן ניתן להשיב את העובד לעבודה בניגוד לרצון המעביד?

שאלה זו הועלתה בעניין ע"ע (ארצי) 506-09 רות הורוביץ נ' עמותת בית חנה (ניתן: 24.10.10). באותו מקרה דובר במורה אשר עבדה כ – 15 שנה בתיכון וסמינר דתי, בית חנה, אשר זכתה להערכה מצד הממונים עליה.  לאחר שקרובו של חבר הנהלה בסמינר הסתכסך עם משפחתה על רקע אחר, החלו היחסים בין המערערת לממונים עליה להתערער, ובשל כך החלו גורמים שונים במשיבה להטיל דופי בעבודתה החינוכית, ותנאי עבודתה הורעו. נערך לה שימוע "בכדי לצאת ידי חובה" אשר בסיומו היא פוטרה.  בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הגם שפיטוריה נעשו שלא כדין, יש להסתפק בפיצויי פיטורים. על כך הגישה המורה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה, כי שום סכום של כסף לא יפצה אותה על אובדן משרתה, שכן היא ראתה במשרתה שליחות.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור וקבע כי מוסד חינוכי מהווה גוף דו-מהותי ועל כן חלות עליו אמות מידה מוגברות של הגינות וסבירות. כי אם יחסי העבודה הורעו, זה באשמת המוסד החינוכי, וכי בכל מקרה אין לקבל טענה של מעביד שלא להשיב עובד היות ו"יחסי העבודה הורעו", שכן הדבר יהווה תמריץ למעביד להרע את יחסי העבודה, כל אימת שירצה 'להפטר' מעובד;  נפסק כי תכלית השימוע הינה "לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן כצעקתה", וכאן נעשה שימוע למראית עין. נפסק כי "כנגד המערערת הוטחו האשמות קשות ועלילות, אשר לא הוכחו". עוד נפסק כי כיום הגישה השתנתה, ביה"ד לעבודה מכיר בקשר הרגשי של העובד עם מקום עבודתו (בג"צ 4458/08, 4282/08, 1008/00), וכי ביהמ"ש יטה לעשות זאת מקום בו כאשר "הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים הינם חמורים במיוחד וכאשר התנהלותו של המעביד מעידה על חוסר תום לב מובהק, יטה בית הדין לטובת אכיפה של יחסי עבודה" (ע"ע 1417/02, 1481/02).

ד"ר דוד סער, עו"ד