יוסף ברלינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

בית הדין לעבודה

בפני
השופט: חיים ארמון
24/07/2007

בענין: יוסף ברלינסקי 

ע"י עו"ד ד"ר דוד סער      המערער

-נ  ג  ד-

המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד יוסף בן משה וע"י עו"ד עדי עינב-גולן המשיב

פ  ס  ק            ד  י  ן

1. הערעור שבפני הוא על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים (בנכות כללית) (אשר תיקרא להלן: "הועדה"), אשר קבעה ביום 10/7/06 כי למערער דרגת נכות רפואית בשיעור משוקלל של 19%. חלק מרכזי בערעור נסוב על היחס בין קביעת הועדה לבין קביעה קודמת שהיתה לגבי דרגת הנכות הרפואית של המערער. על כן, אביא תחילה, בקצרה, את השתלשלות ההחלטות בעניינו.

2. ביום 22/8/05 קבעה רופאה מוסמכת שלמערער דרגת נכות רפואית זמנית בשיעור 46%, לתקופה שמיום 1/6/05 ועד יום 31/12/06.

3. המערער ערר על החלטת הרופאה המוסמכת. ועדה רפואית לעררים שדנה בעררו, עצרה את הדיון והודיעה לו על כוונתה להפחית את דרגת הנכות הרפואית (בגין מצב העיניים). המערער הודיע, במכתבו מיום 2/4/06, כי הוא חוזר בו מהערר. לפיכך, נותרה דרגת הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הרופאה המוסמכת, כלומר - בשיעור משוקלל של 46% לתקופה שעד יום 31/12/06.

4. ביום 4/5/06 שלח פקיד תביעות של המשיב הודעה למערער על כך שהמשיב החליט לבדוק מחדש את דרגת הנכות של המערער. בהודעה נאמר כי על פי התקנות, רשאי המשיב להחליט על בדיקה מחדש. בחלק ההודעה שהיה מיועד לרישום הנימוקים, נרשם: "בדיקה מחדש של מצבך הרפואי".

5. אכן, המערער זומן לבדיקה מחודשת על ידי רופא מוסמך. הרופא המוסמך קבע ביום 22/5/06 כי דרגת הנכות הרפואית של המערער היא בשיעור משוקלל של 19%, החל מיום 1/4/06.

6. המערער ערר על החלטת הרופא המוסמך. בעררו התייחס המערער, בין השאר, לשתי חוות דעת של פרופ' בנימין מילר. כן טען המערער כי לא היה מקום להפחית לו את דרגת הנכות הרפואית החל מיום 1/4/06, שכן על פי ההחלטה הקודמת, היתה לו דרגת נכות רפואית זמנית גבוהה יותר - עד יום 31/12/06.

7. כאמור כבר לעיל, הערר נדון על ידי הועדה ביום  10/7/06. במועד זה מסר המערער לחברי הועדה מכתב שלו מיום 29/6/06. במכתב זה - שוב הזכיר המערער, בין השאר, את חוות הדעת של פרופ' מילר.

8. הועדה החליטה לדחות את הערר, אך קבעה כי דרגת הנכות בגין ליקוי הראיה היא זמנית - עד יום 31/7/07.

בחינת החלטתה של הועדה

חוות הדעת של פרופ' מילר

9. בפני הועדה עמדו שתי חוות דעת של פרופ' בנימין מילר. האחת מיום 28/7/04, והשניה - מיום 27/4/05. הועדה נמנעה כליל מלהתייחס לשתי חוות הדעת, למרות שהמערער הפנה אליהן גם בנימוקי הערר וגם במכתבו מיום 29/6/06.

10. בסעיף 10 לסיכומיו, ניסה ב"כ המשיב להסביר מדוע הועדה, כביכול, לא היתה אמורה להתייחס לחוות הדעת. אולם - נימוקים אלה של ב"כ המשיב שמתיימרים להסתמך על טעמים רפואיים להעדר הרלוונטיות של חוות הדעת של פרופ' מילר - אינם ענין לבאי כחו של המשיב. אם אכן שתי חוות הדעת של פרופ' מילר כבר לא היו רלוונטיות בשל טעמים רפואיים - היה על הועדה לשקול זאת ולהסביר זאת בפרוטוקול.

11. הימנעותה של הועדה מלהתייחס לחוות הדעת של פרופ' מילר, וזאת - לא רק בעת שהיא פירטה את נימוקיה אלא גם בחלק ו' לפרוטוקול (החל של פירוט המסמכים), מעלה לכאורה כי הועדה כלל לא ראתה את חוות הדעת של פרופ' מילר, ומעורר תהיה באשר למידת ההתעמקות של הועדה בטיעוניו של המערער בנימוקי הערר ובמכתבו הנוסף.

12. מכל מקום, ברור כי מחדלה של הועדה מלהתייחס לחוות הדעת של פרופ' מילר, היה טעות, וכי טעות זו היא במישור המשפטי.

13. אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שהועדה תתייחס לחוות דעתו של פרופ' מילר מיום 28/7/04 ומיום 27/4/05 ואם היא תעמוד על דעתה שדרגת נכותו הרפואית של המערער בענין ליקוי הראיה שלו אינו כאמור על ידי פרופ' מילר, יהיה עליה לנמק זאת.

כפל ראיה מקרוב

14. בפני הועדה עמד מכתבו של ד"ר עידי מצר מיום 29/11/05, שבו נקבע, בין השאר, שהמערער סובל מכפל ראיה מקרוב, באופן המפריע לקריאה. ממצא דומה נרשם במכתבו של ד"ר אלברט ג'ריג'יאק מיום 23/1/06, שגם הוא היה בפני הועדה.

המערער התלונן בפני הועדה על כך שלאור המצב בעינו הימנית עליו להרכיב משקפיים עם עדשת "חלב".

15. הועדה לא הסבירה בהחלטתה אם הממצא האמור של כפל ראיה מקרוב מקובל עליה או לא, אך נראה שהממצא אכן היה מקובל עליה, שכן הועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% לפי פריט 57(1) למבחנים, כשציינה שנכות זו היא בגין "כפל ראיה מקרוב".

אולם, הועדה לא התייחסה כלל לתלונת המערער על הצורך בכיסוי העין הימנית. בהחלטת הועדה אין הסבר לשאלה, מדוע - למשל - לא קבעה הועדה דרגת נכות על פי פריט 57(3) למבחנים, שעוסק בצורך בכיסוי עין אחת.

עמדתו של ב"כ המשיב, בסעיף 7 לסיכומיו על כך שהמצב אינו מצדיק קביעת דרגת נכות לפי פריט 57(3) מאחר שאין מדובר בצורך בכיסוי קבוע של העין, היתה יכולה להיות נכונה אילו היתה נקבעת על ידי הועדה (התפקיד להסביר את קביעותיה של הועדה מוטל על הועדה, ולא על באי כחו של המשיב).

מכל מקום, אין בהסבר זה כדי להראות אם הועדה שקלה יישום מותאם של דרגת נכות בין זו שנקבעה בפריט 57(1) לבין זו שנקבעה בפריט 57(3) בשל הצורך בכיסוי העין למשך חלק מהזמן.

16. אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה גם על מנת שהועדה תתייחס במפורש לתלונת המערער על הצורך לכסות את העין, לפחות בחלק מהזמן, ועל מנת שלאור זאת תשקול אם יש לקבוע למערער דרגת נכות המביאה בחשבון צורך זה, לפחות בדרך של יישום מותאם של המבחנים.

מועד תחילת דרגת הנכות

17. כאמור לעיל, עם חזרתו של המערער מהערר שהוגש על החלטת הרופאה המוסמכת מיום 22/8/05, נותרה על כנה קביעתה של הרופאה המוסמכת על כך שדרגת הנכות הרפואית של המערער היא בשיעור 46% בתקופה שעד יום 31/12/06.

18. המשיב, כזכור, החליט לדון מחדש בעניינו של המערער.

(במאמר מוסגר אעיר, כי אם המערער היה מבקש למנוע את הדיון המחודש, נראה שבקשתו היתה מתקבלת, שכן החלטת המשיב בענין זה לא התקבלה על ידי רופא אלא על ידי פקיד תביעות שלא נימק כלל את ההחלטה).

19. בחינת החלטתה של הועדה מעלה שהיא אינה כוללת כל נימוק למועד שבו החלה, לדעת הועדה, דרגת הנכות על פי החלטתה.  טעות זו של העדר ההנמקה בולטת במיוחד נוכח העובדה שמדובר על קביעת דרגת נכות שונה מזו שהיתה בתוקף לגבי אותו פרק זמן, ונוכח העובדה שהמערער התייחס במפורש לכך בעררו.

20. אשר על כן, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה גם על מנת שתשקול מחדש את מועד תחילת דרגת הנכות החדשה. בעת השיקול המחודש תביא הועדה בחשבון לפחות את כל השיקולים הבאים:

א. עם חזרתו של המערער מעררו על החלטת הרופאה המוסמכת מיום 22/8/05, נותרה בעינה קביעתה של הרופאה המוסמכת מאותו יום על כך שלמערער דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 46% לתקופה שעד יום 31/12/06.
ב. החלטתו של המשיב על בדיקת המערער מחדש ניתנה בלא החלטה של רופא וכלל לא היתה מנומקת.
ג. החלטתו של המשיב על בדיקת המערער מחדש היתה בחודש מאי 2006, ולמרות זאת קבעה הועדה את מועד תחילת דרגת הנכות החדשה ליום 1/4/06.

לסיכום

21. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. על הועדה יהיה לנהוג כאמור בסעיפים 13, 16 ו-20 לעיל.

22. בהתחשב בדעתי על כך שלמשיב לא היתה כל סיבה סבירה להתנגד לקבלת הערעור בענין ההתייחסות לחוות דעתו של פרופ' מילר ובענין אי-הנמקת מועד תחילת דרגת הנכות החדשה, אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/07 אם לא ישולמו לפני כן.

5129371
54678313
23. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

5129371
54678313

חיים ארמון 54678313-2210/06

ניתן היום, תשעה באב תשס"ז (24 ביולי 2007), בהעדר הצדדים. חיים ארמון - שופט
ענבל
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה