ט.ש. נ' ג.ב.

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א			ת"ע 103110/09
בפני	כב' השופט נפתלי שילה
התובעת		ש.ט. ע"י ב"כ עו"ד ד"ר דוד סער ועו"ד אדם פראירה
נגד
הנתבעים		1. ג.ב. 2. ת.ב. ע"י ב"כ עו"ד צביה שיר

הקדמה:

בתיק זה ייצג עו"ד סער ידועה בציבור אשר נכתבה צוואה לטובתה ואשר נקרעה והועלמה על ידי בני משפחתו של המנוח. בידי הידועה בציבור הייתה צוואת צילום בלבד בעוד שבידי בני המשפחה הייתה צוואת מקור קודמת. למרות זאת ניתן פסק דין לקיום הצוואה המצולמת לטובת הידועה בציבור.

 

 

מיני-רציו:

* סעיף 68 (ב) לחוק מתיר הוכחת צוואה בהעתק במידה והוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי אפשר להגיש את המקור. בענייננו, לאור חוסר אמינותם של הנתבעים ועדותו המהימנה של עו"ד ג', ביהמ"ש מקבל את עמדת התובעת כי הנתבעים או מי מבני משפחתם השמידו את הצוואה המקורית ומסתבר כי הם החזירו למנוח מעטפה ובה העתקים בלבד. לפיכך, ניתן לקיים את הצוואה בהעתק.

* ירושה – צוואה – הוכחתה

.

תביעה לקיום צוואתו האחרונה של המנוח מיום 9.5.08. שהוגשה בהעתק בלבד. התובעת הייתה בת זוגו של המנוח בשבע השנים האחרונות לחייו והנתבעים הינם שני אחייניו של המנוח. המנוח היה גרוש ולו בן קטין. התובעת עותרת לקיום הצוואה האחרונה, בגדרה היא הזוכה בחלק הארי של נכסי המנוח ולחילופין היא מבקשת לקיים את הצוואה השנייה, לפיה היא זוכה בחלק מסוים מנכסי המנוח. ואולם, אין בידיה עותקים מקוריים של צוואות אלו והיא עותרת לכך שביהמ"ש יקיים צוואות אלו למרות שהן בהעתק צילומי בלבד. זאת, על פי סעיף 68 (ב) לחוק הירושה. הנתבעים מאידך, הגישו את הצוואה המקורית מיום 9.2.03 (להלן: הצוואה הראשונה) וביקשו מביהמ"ש לקיים צוואה זו, לפיה, הוענקו נכסי המנוח לנתבעים בחלקים שווים. המחלוקת: האם קרע המנוח את צוואתו האחרונה בכתב יד ימים ספורים לפני שהתאבד, או שמא בני משפחתו השמידו את צוואתו האחרונה ויש לקיים את העתק ה של הצוואה?

.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה והורה על קיום צוואתו האחרונה של המנוח, מהטעמים הבאים:

התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי המנוח לא קרע את הצוואה האחרונה, אשר ביטאה למעשה את רצונו הכן והאמיתי. סעיף 68 (ב) לחוק מתיר הוכחת צוואה בהעתק במידה והוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי אפשר להגיש את המקור. בענייננו , לאור חוסר אמינותם של הנתבעים ועדותו המהימנה של עו"ד ג', ביהמ"ש מקבל את עמדת התובעת כי הנתבעים או מי מבני משפחתם השמידו את הצוואה המקורית ומסתבר כי הם החזירו למנוח מעטפה ובה העתקים בלבד. לפיכך, ניתן לקיים את הצוואה בהעתק.

 

פסק- דין

האם קרע המנוח את צוואתו האחרונה בכתב יד ימים ספורים לפני שנפל אל מותו מחלון דירת הוריו או שמא בני משפחתו השמידו את צוואתו האחרונה ויש לקיים את העתקה של הצוואה ?

 

א.          רקע עובדתי כללי

1.המנוח ר' ב' ז"ל (להלן: "ר'" או "המנוח"), נפל אל מותו מדירת הוריו שבקומה החמישית של הבניין, ביום 30.6.08.

2.בטופס " הודעה על פטירה " מאותו יום , נקבע על ידי בית החולים כי סוג הפטירה הוא "פטירה שארעה כתוצאה ממעשה התאבדות" ובנסיבות המוות נכתב : "חשד להתאבדות".

3.התובעת היתה בת זוגו של המנוח בשבע השנים האחרונות לחייו והנתבעים הינם שני אחייניו של המנוח (להלן: "ט'" או "התובעת").

4.המנוח היה גרוש ולו בן קטין.

6.למחרת, ביום 10.2.03 ערך המנוח תוספת לצוואה הראשונה (להלן: "הצוואה השנייה"). בשולי העמוד שעליו נכתבה הצוואה הראשונה , כתב המנוח תחת המילה "צוואה" כי:

" צוואה זו אינה מבטלת את הצוואה מיום 9.2.03 אלא מתווספת אליה. זאת בכדי לא להכעיס את משפחתי להם אני מוסר עותק.

אני מוריש לגב' ט' ט' ש' ס' (50%) בלבד, חמישים אחוז מערך דירתי ב****** ב*****. את (50%) הנותרים יקבלו ג' ות' מערך הדירה ..."

7.יצויין כי בראש עמוד זה כתובות המילים "לש' בבית + עבודה " . מילים אלו לא מופיעות על העותק המקורי של הצוואה הראשונה , שעליה כאמור כתובה בראש העמוד המילה - " להורים".

8.ביום 9.5.08 ערך המנוח צוואה שלישית (להלן: "הצוואה האחרונה") ובה כתב המנוח כדלקמן:

" היות וכבר כתבתי בעבר צוואה שנמצאת אצל חבריי, ש.ק. ו-א.נ., ברצוני לשנות את הצוואה בה הענקתי לחברתי לחיים מחצית מרכושי. חברתי ט.ש. הינה חברתי לחיים וידועה בציבור שלי וניהלנו משק בית משותף מאז היכרותנו באוקטובר 2000. לכן אני מוריש לה את כל (100) האחוזים של דירתי ב******... כולל את הביטוח חיים של המשכנתא... אני גם מוריש לה את הזכויות הפנסיוניות.... חסכונות מסוגים שונים אני מוריש לאחייני ג'... את שתי המכוניות אני מוריש לאחי ד.ב..... בכסף זה אני מבקש שיארגן טיולים לג', ת', ובני ש' ב'... לילדי ש' אין אני מוריש רכוש שכן עתידו הכלכלי מובטח ובטוח. אני מבקש סליחה ממי שפגעתי בו בצוואה זו מבחינת רכוש וחלוקתו...".

9.התובעת עותרת לקיום של הצוואה האחרונה ולחילופין את ה צוואה השנייה. ואולם, אין בידי ה תובעת עותקים מקוריים של צוואות אלו והיא עותרת לכך שבית המשפט יקיים צוואות אלו למרות שהן בהעתק צילומי בלבד. זאת, על פי סעיף 68 (ב) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") המאפשר לבית המשפט להתיר הוכחת צוואה שאינה במקור אם: "הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהם כדי לבטל את הצוואה".

10.הנתבעים מאידך , מבקשים כי בית המשפט יקיים את צוואתו הראשונה של המנוח מיום 9.2.03 .

11.יצוין כי הנתבעים טענו גם כי המנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו האחרונה עקב מצבו הנפשי ואולם לאחר שמונה מומחה מטעם ביהמ"ש, הפסיכיאטר ד"ר דני פישר, קבע בחוות דעתו כי המנוח היה כשיר לכתוב צוואה, זנחו הנתבעים טענה זו.

12. יודגש, כי עצם העלאת הטענה ע"י הנתבעים כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה בחודש מאי 2008, סותרת את טענתם כי המנוח היה כשיר לבטל את צוואתו באמצעות קריעתה. אם ה מנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ודאי ש לא היה כשיר גם לבטלה.

13. בהליך זה נעתרתי לבקשת הצדדים להגיש סיכומי תשובה לאחר הגשת הסיכומים. סיכומי התשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 21.2.11 וסיכומי התגובה מטעם הנתבעים הוגשו ביום 23.2.11 .

 

ב.          האירועים שהתקיימו בימים האחר'ם לפני פטירת המנוח

14.התובעת הצהירה כי ביום חמישי בבוקר, הוא 19.6.08, מסר לה המנוח מעטפה סגורה שהכילה מסמכים שונים וביקש ממנה להעבירם ל חברו עו"ד ד.ס. זאת במקרה וחלילה יקרה לו משהו בעתיד ( ראה סעיף 16 לתצהירה מיום 25.2.09).

15. לדבריה, כשעתיים לאחר מכן, התקשר אליה הנתבע מס' 1 (להלן:" ג' ") ועידכן אותה כי הוא קיבל מסרון מהמנוח בו הודיע לו , כי הוא מתעתד להתאבד וכי מסר לנתבעת מעטפה עם מסמכים.

16. התובעת נסעה מייד לפגוש את הורי המנוח שיצאו לחפש אותו ולטענתה , כשהגיעה אליהם, דרשה ממנה אימו של המנוח לקבל מידיה את המעטפה. לדבריה, היא לא קוראת עברית ולא ידעה כלל כי במעטפה יש מכתבים שונים וכן צוואה שערך המנוח . התובעת נתנה את המעטפה לאימו של המנוח או לאחיו ד'. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 17.6.10, עמ' 63, שורה 14).

לפי עדות אחי המנוח ד', הוא פתח את המעטפה, קרא את תוכנה ומאחר והבין מהמסמכים כי בכוונתו של ר' להתאבד , נבהל ונסע יחד עם הוריו להירגע ולנוח בבית הורי המנוח.

17. כפי שעולה מעדותו של חבר המנוח א' ש' (תצהיר מיום 22.4.09) , באותו יום, הגיע אליו המנוח לדירתו ברמת גן וסיפר לו כי באותו הבוקר ניסה לקפוץ אל מותו ******** בתל אביב . לדבריו, המנוח אמר לו כי באותו בוקר הוא נסע ל עבודה באוטובוס ושלח מסרון לג' לפיו הוא השאיר מכתב אצל התובעת. המנוח סיפר לו כי הוא נסע לעבודה, החתים כרטיס נוכחות, ומייד יצא מהעבודה והלך ל******* הסמוך למקום עבודתו. המנוח עלה לקומה השלישית ואולם בסופו של דבר לא קפץ אל מותו כיון שראה מאבטחים מסתובבים. לדברי מר ש', המנוח סיפר לו כי כל השבוע הוא תכנן להתאבד ביום חמישי . עוד סיפר המנוח כי הוא דאג לתובעת מבחינה כלכלית וכי הכל מפורט במכתב שהשאיר בידיה . המנוח טלפן לכמה אנשים מדירתו של מר א ' ש' ובסופו של דבר הגיע המנהל של המנוח מלווה ב ניידת משטרה.

18. לאחר חקירת המשטרה, חזר המנוח לדירתו ולדברי התובעת בעדותה, היא לא דיברה עם המנוח על אירועי אותו יום, על מנת לא להטרידו ולא להעכיר את מצב רוחו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 23.6.10, עמ' 79 שורות 9-10).

19. למחרת, ביום שישי 20.6.08 , הלך המנוח לבקר את הוריו. לדברי אחי המנוח ואימו, שוחח אבי המנוח עם המנוח על אירועי האתמול והם תמהו על התנהלותו . לדבריהם : " ר' השיב שאבא צודק, שהכל היה טעות, גם הצוואה, גם הדיבורים על התאבדות וכל הענין היה טעות ... אחר כך ראיתי את ר' קורע את הצוואה ".

20. עדות זו, באותם מילים בדיוק, כתובה הן בתצהיר האח ד' והן בתצהיר האם ע' ( ראה סעיף 5 (ט) ו - (י) ) .

21. לדברי הנתבע 1, ג', למרות שהוא היה באותו זמן בבית הוריו עם המנוח, הוא לא ראה שהמנוח קרע את הצוואה והדבר לטענתו נודע לו מאביו. (ראה סעיף 7 לתצהירו ).

22. בניגוד לגרסת הנתבעים, התובעת טוענת כי ביום 26.6.0 8 נודע למנוח מג' כי היא נתנה את המעטפה לאימו וכי המעטפה נמצאת עדיין אצל משפחתו . לדבריה, המנוח כעס עליה שהיא נתנה להוריו את המעטפה והיא ענתה לו כי לא רצתה להכעיס אותו לאור מצבו לאחר ניסיון ההתאבדות ולטענתה, היא לא רצתה "לעשות סכסוכים במשפחה". לגרסתה, המנוח פנה להוריו והם החזירו לו את המעטפה . ביום שישי 27 .6.08, נתן לה המנוח את המעטפה אותה קיבל חזרה מהוריו ואמר לה לשים את המעטפה בדירתו ב***. לדבריה, מדובר היה באותה מעטפה והיא היתה סגורה ( ראה פרוטוקול הדיון מיום 23.6.10 , עמ' 79 משורה 14 ועד עמ' 80 שורה 18).

23. לדברי התובעת, לאחר פטירת המנוח, היא הביאה את המעטפה לעו"ד ד' ס', חברו של המנוח ואז התברר לה כי במעטפה נמצא רק עותק של הצוואה וכן עותקים ממכתבים נוספים של המנוח ו כי אין במעטפה כל מסמך מקורי . במעטפה נמצאו בנוסף לצוואה, גם עותקים ממכתב ים מפורטים נושאי תאריך 15.6.08, בהם מסביר המנוח את הסיבה להתאבדותו אשר נבעה מקשיים מרובים שיש לו בעבודתו ב**** , זאת מצד אנשים שעובדים עימו . מדובר בשבעה עמודים מפורטים ביותר ובהם פרטים רבים אודות אנשי קשר היכולים לסייע לתובעת לקבל את זכויותיה, לרבות מספרי טלפון וכן הוראות מפורטות לנתבעים כיצד לסייע ולעזור לבנו של המנוח. כמו כן, נמצאו במעטפה מכתבים לעו"ד ד' ס'  וכן לתובעת, לנתבעים, להורים "ולכל החברים".

24. השאלה המרכזית בהליך זה , היא האם יש לקבל את גרסת הנתבעים לפיה המנוח קרע את צוואתו האחרונה. אם התשובה היא שלילית, אזי יש לבחון האם ניתן לקיים צוואה זו היות וקיים רק העתק ממנה והמקור אינו בנמצא . אם התשובה תהיה חיובית, יהיה צורך לדון האם ניתן לקיים את הצוואה השנייה שגם ממנה קיים רק עותק או שמא יש לקיים את הצוואה הראשונה שהיא היחידה אשר הוגשה במקורה.

 

ג.           האם הוכח כי המנוח קרע את צוואתו האחרונה ?

25. סעיף 36 (א) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן:" חוק הירושה ") קובע כי:

" המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה. השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה ".

26. במקרה דנן, הצוואה האחרונה המקורית אינה בנמצא והשאלה היא האם התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, על מנת להוכיח כי ה צוואה לא הושמדה על ידי המנוח ביום 20.6.08 , כפי שטוענים הנתבעים.

27. לצורך כך, עלינו לבחון את העדויות השונות אשר נשמעו בהליך ואת סבירות גרסאות הצדדים.

28. עדות חשובה ומכרעת בדבר השאלה האם המנוח קרע את הצוואה, היא עדותו של חברו הקרוב של המנוח, עו"ד י' ג'.

29. בסעיפים 16-19 לתצהירו, מעיד עו"ד ג' כדלקמן:

" מספר ימים לאחר המקרה (ניסיון ההתאבדות – נ.ש.), כאשר עשיתי הליכה עם ר'  בפארק הירקון, כפי שהיינו נוהגים לעשות מידי שבוע, סיפרתי לו שאני יודע על סיפור המעטפה והבעתי בפניו את פליאתי ותדהמתי על כך שאחיו ניסה להעלים את המעטפה. הוא היה בשוק והתבייש בכך, אך אמר לי שסידר את העניין וכי הוריו מסרו לו את המעטפה בחזרה. ר' ציין בפני באופן מפורש כי הוא התכוון לכל מה שרשם בצוואה וכי זה רצונו האמיתי. שכן, הוא אוהב את ט' יותר מכל דבר אחר והוא רוצה לדאוג לה, אם חס וחלילה יקרה לו משהו. שכן, היא האדם החשוב לו ביותר בחייו. אני הרגעתי אותו....ברם, ר' חזר ואמר לי כי בכל מקרה הוא רוצה שט' תקבל את הדירה שלו בי' ואת כל הזכויות המגיעות ממקום עבודתו... ביום שישי שקדם ליום פטירתו קבעתי עם ר' לעשות הליכה בנמל תל אביב. כאשר הגעתי לנמל תל אביב פגשתי את ר' שבא עם אחיינו ג'. כאשר סיימנו את ההליכה וישבנו בקפה ארומה בנמל, עלה שוב נושא המעטפה שנלקחה על ידי הוריו ואחיו של ר' ור' הביע את כעסו על כך ואמר לג' בפני, שידע שאם חס וחלילה יקרה לו משהו ואם יהיה צורך בכך, שג' יבוא ויעיד, כי כל מה שר' כתב בצוואתו שהייתה במעטפה, זה בדיוק נמרץ מה שהוא רוצה שיהיה. כמו כן, חזר על כך שהוא רוצה שג' ואחיו ת'  יפעלו על פי הוראות שהותיר להם במכתב שהותיר במעטפה ביחס עם הצוואה. ג' הבטיח לר' בפני כי הוא מתחייב לעשות ולפעול על פי הצוואה ועל פי האמור במכתב ".

30. עו"ד ג' נחקר בחקירה נגדית ועדותו לא נסתרה ולו כמלוא הנימה. מעדותו עולה בבירור כי ר' לא קרע את הצוואה ביום 20.6.08 כפי שטוענים הנתבעים וכי שלושה ימים לפני פטירתו, ביום 27.6.08, הוא דיבר על הצוואה כמסמך קיים ומחייב שבו הביע את רצונו האמיתי.

31. אני סבור כי יש להעדיף את עדותו של עו"ד ג' לפיה המנוח לא קרע את הצוואה אלא לקח אותה מחזרה מהוריו , על פני עדות הנתבעים , וזאת מהנימוקים הבאים:

32. הנימוק הראשון – העדים היחידים אשר העידו מטעם הנתבעים ואשר לטענתם ראו את המנוח קורע את הצוואה היו אח המנוח ואימו. מדובר בשני עדים נוגעים בדבר. ברי כי הם מעוניינים כי עיזבונו של המנוח יעבור לבנם – נכדם. כמו כן, הוכח כי משפחת המנוח לא חיבבה את התובעת במהלך כל השנים וזאת בלשון המעטה. משפחת המנוח אפילו לא טרחה להודיע לה במועד על פטירת בן זוגה כך שהתובעת לא יכולה היתה להגיע להלוויתו של אהובה. מנגד, עו"ד ג' הוא עד ניטראלי ואובייקטיבי שאין לו כל אינטרס כלכלי בקיומה של מי מהצוואות. לפיכך, תמוהים דברי הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 10 לסיכומים) כי קריעת הצוואה היתה : " בפני מספר עדים שאינם בעלי עניין ".

וכי אבי הנהנים וסבתם "אינם בעלי עניין"?

33. הנימוק השני – למרות שהנתבעים טענו כי המנוח קרע את הצוואה אף בנוכחות אביו – ולטענתם , האב הוא זה שיזם את השיחה עם המנוח ו עקב שכנועיו המנוח קרע את הצוואה. יוער, כי האב לא הגיש כל תצהיר לאימות עובדה זו ולא הגיע כלל לאולם בית המשפט. זאת, למרות שהאב עדיין הולך לעבודה כל בוקר לכמה שעות והוא משמש בתפקיד בכיר של מנהל מחלקת כספים ב ****** (עמ' 18 שורות , ועמ' 39 שורות 10-27 ועמ' 40 שורות 2-4 ) . עוד יצוין כי לא הוצג כל מסמך רפואי המעיד כי האב אינו מסוגל להעיד . היעדרותו מהליך זה , זועקת לשמים ופוגעת קשות באמון שניתן לתת בגרסת הנתבעים. מדובר בעד המרכזי ביותר. העובדה כי הנתבעים נמנעו מלזמנו לעדות, פועל ת לחובתם.

כפי שנפסק לא אחת:

" כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלוונטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראייה שלא הובאה ". (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.10. 06 בפיסקה 53 לפסק הדין).

34. הנימוק השלישי – תצהירם של האח והאם אשר לטענתם ראו את המנוח קורע את הצוואה, דל ביותר . תיאור אירוע חשוב זה מהווה את הלוז של התיק . שניהם מתבטאים באותם מילים לאקונית : " אחר כך ראיתי את ר' קורע את הצוואה ". העדים לא מספרים מתי קרע המנוח את הצוואה, באיזה חדר קרע המנוח את הצוואה, לכמה חתיכות קרע המנוח את הצוואה ולהיכן השליך המנוח את קרעי הצוואה. שני העדים מילאו פיהם מים בתצהירם והתייחסו באופן שטחי ביותר לאירוע זה המהווה את לב ליבו של התיק. העדר הפירוט וההקשר של הקריעה מעלה סימן שאלה לא קטן ביחס לאמיתות עדות זו שנערכה כנראה במכוון באופן מינימליסטי.

זאת ועוד: הרושם העולה מקריאת תצהיר אימו של המנוח ואחיו מעלה חשד כי "עובדת" קריעת הצוואה התווספה לאחר שהוכן נוסח מלא של התצהיר, היות והמשפטים הבודדים העוסקים בכך לא משתלבים , לשונית או לוגית, עם " רצף הדיבור" שבתצהיר.

אבאר את דבריי: בשני התצהירים נאמר בסעיף 9 המסיים את התצהיר , כדלקמן:

" לאור האמור , הנני תומך (אצל האם - "תומכת" – נ.ש.) בטענתו של בני (אצל האם – "נכדי" - נ.ש.) כי ר' לא היה במצב כשיר לכתוב את הצוואה השנייה, לאור מצבו הנפשי.

וכן כי קרע אותה בנוכחותי, כראיה לכך שהתחרט ממילא על האמור בה ".

המשפט האחרון מתחיל במילים "וכן" ואולם הוא מופיע בשורה חדשה לאחר שקיימת נקודה לאחר המילה "הנפשי".

הדבר מעורר חשד כי הטענה בדבר קריעת הצוואה הוספה לתצהיר בשלב מאוחר יותר וכי לא היתה מלכתחילה בטיוטא שהוכנה . אם אכן נקרעה הצוואה, טענה זו היתה צריכה להיות המרכזית בתצהיר ולא מוספת כבדרך אגב בסוף התצהיר, לטענה המרכזית הנטענת בו, לפיה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה עקב מצבו הנפשי.

הדבר מתחזק לאור העובדה שכאמור, בתצהיר עצמו (סעיף 5 י') נאמרות המילים "אחר כן ראיתי את ר' קורע את הצוואה" ללא הקשר ורקע מפורטים כאמור לעיל .

 

35. הנימוק הרביעי – אם אכן לא נטל המנוח חזרה את המעטפה לאחר מכן מהוריו כפי שהעידה התובעת, כיצד הגיע לידיה המעטפה שבה העתקים מהצוואה והמכתבים ? איני סבור כי התובעת צילמה באותו בוקר את תוכן המעטפה כפי ששיער אחי המנוח (עמ' 22 שורה 3) . אני מאמין לתובעת כי לא ידע ה מה תוכן המעטפה וכי היא מסרה אות ה ביום 19.6.08 לאחיו ואימו של המנוח זאת מבלי שצילמה קודם את תכולת המעטפה . לפיכך, העובדה שבידי התובעת היתה מעטפה עם צילומי הצוואה והמכתב מלמדים כי המנוח אכן מסר לה את הצוואה , כפי שהעיד עו"ד ג'.

36. הנימוק החמישי – אחיו של המנוח ד', העיד כי נפגש עם עו"ד ס' , חברו של המנוח , לאחר פטירתו ושאל אותו האם המנוח השאיר אצלו עותק של הצוואה. ד' הודה כי במהלך הפגישה סבר עו"ד ס' כי יש לו צוואה מקורית ואולם לאחר שבדק זאת במהלך הפגישה , התברר לעו"ד ס' כי אין אצלו העתק מקורי. ד' הודה בחקירתו הנגדית כי לא אמר לעו"ד ס' כי המנוח קרע בפניו את הצוואה (עמ' 26 שורות 12-13). עובדה זו מעלה תמיהה. אם אכן המנוח קרע את הצוואה מדוע לא סיפר ד' על עובדה חשובה זו לעו"ד ס'? מדוע הסתיר בפניו מעשה זה לו היה הדבר אמיתי? הרי הפגישה נועדה לברר איזו צוואה השאיר המנוח לפני שנפטר ועו"ד ס' ציין בתצהירו כי אמר לד' בפגישה כי זה היה רצונו של המנוח וכי הוא מתכוון לסייע לתובעת ביישומה ?!

37. מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני סבור כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי המנוח לא קרע את הצוואה האחרונה , אשר ביטאה למעשה את רצונו הכן והאמיתי.

38. במקרה דנן, ניתן לקיים את הצוואה על אף שהיא לא הוגשה במקור וזאת בהתאם לסעיף 68 (ב) לחוק המתיר הוכחת צוואה בהעתק. סעיף זה קובע כי:

" צוואה, למעט צוואה בעל פה טעונה הוכחה בהגשת המקור, הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה, או שאי אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר ".

בענייננו , לאור חוסר אמינותם של הנתבעים ועדותו המהימנה של עו"ד ג', אני מקבל את עמדת התובעת כי הנתבעים או מי מבני משפחתם השמידו את הצוואה המקורית ומסתבר כי הם החזירו למנוח מעטפה ובה העתקים בלבד. לפיכך, ניתן לקיים את הצוואה בהעתק.

39. זאת ועוד , הצוואה המקורית מיום 9.2.03 שהוגשה לתיק בהמ"ש ע"י הנתבעים כתובה בעט שחור. קשה מאוד להבחין בין העותק המקורי לצילום. ייתכן כי אף הצוואה האחרונה נכתבה על ידי המנוח בעט שחור ולכן המנוח לא הבחין כלל עת קיבל חזרה את המעטפה מהוריו, כי הוכנסו בה העתקים בלבד ולא הצוואה והמכתבים המקוריים. הנתבעים טוענים בסעיף 10 לסיכומיהם כי: " האם התובע שהיה אדם חריף שכל ומסודר לכל הדעות לא השכיל לראות כי הצוואה הוחלפה בהעתק ?" .

אני סבור כי ייתכן גם ייתכן שהמנוח לא הבד יל בין הצוואות ומסתבר כי כך אכן אירע. איני מקבל אף את טענת הנתבעים בסיכומי התשובה כי : " אם החליפה משפחת המנוח את מקור הצוואה בצילום כדי לרמות – מדוע לא להחליפו בערימת דפי נייר ריקים מכל תוכן ?". ברור כי אם משפחת המנוח היתה שמה במעטפה דפי נייר ריקים, הדבר יכול היה להתגלות ללא קושי ע"י המנוח , באופן מיידי ולכן אין כל היגיון כי הנתבעים יפעלו בצורה כזו.

40. ייתכן שהסיבה כי לא נמצא אף עותק מקורי של הצוואה השנייה , נעוצה בעובדה כי יומיים לאחר פטירת המנוח, נכנסו הנת בעים לדירת המנוח ועשו בה חיפוש שעה שהתובעת לא היתה בדירה. ייתכן שמסמך זה נלקח ע"י הנתבעים מדירתו של המנוח באותה הזדמנות. כעולה מנוסח הצוואה השנייה, היא נערכה על גבי טופס אחר מ הצוואה הראשונה , עליה לא נאמר "להורים" אלא : "לשג' בבית + עבודה". לאור העובדה כי המנוח כתב בה שהיא נעשית "בכדי לא להכעיס את משפחתי" , סביר כי לא השאיר בידי הוריו עותק מקורי של הצוואה השנייה אלא השאירה בדירתו או בידי מי מחבריו ולכן צוואה זו לא נמצאה.

41. בשולי הדברים אציין כי בסיכומי התשובה מטעם התובעת היא מעלה טענות בדבר זכויותיה כידועה בציבור (סעיפים 16-17). הליך זה לא עסק כלל בנושא זה ועל התובעת לפתוח בהליך נפרד, ככל שתחפוץ בכך. בצדק טוענים הנתבעים בסיכומי התשובה שהגישו, כי יש להתעלם מטענות אלו.

42. סיכומו של דבר : אני נעתר לבקשת התובעת ומקיים את צוואתו האחרונה של המנוח מיום 9.5.08 , על אף שהיא הוגשה בהעתק בלבד .

 

התובעת תגיש צו פורמאלי לחתימה ערוך עפ"י טופס 5 ל תקנות הירושה התשנ"ח-1998.

43. מאחר והתובעת איחרה באופן משמעותי בהגשת סיכומי תשובה ואף חרגה מהיקף הסיכומים ללא נטילת רשות, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בלבד .

 

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"א , 28 פברואר 2011 , בהעדר הצדדים.  _____________________

 

 

5129371

 

 

5129371

 

נפתלי שילה 54678313-103110/09

נפתלי שילה, שופט

חתימה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה