בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק הדין ת"א (י"ם) הודה אלעתמין ואח' נ' מרכז רפואי סוורוקה ואח' ( שניתן ביום 30.06.09), ענה על השאלה הזו בשלילה, וקבע כי אין כלל חובה לצרף לכתב הטענות חוות דעת של "מומחה רפואי" דווקא, כמשמעות מונח זה בתקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי די בחוות דעת של "מומחה סתם".
זאת ועוד, בית המשפט קבע שעל פי תקנה 125 לתקנות, המונח "מומחה" כולל גם רופא "סתם" ( שאינו מומחה), כמו גם " מומחה רפואי".
דהיינו- מבחינה דיונית פרוצדורלית צרופה, התובעים אפילו לא נדרשים לצרף לכתב טענותיהם חוות-דעת של רופא הנושא בתואר מומחה. קל וחומר שאין הם נדרשים לצרף דווקא חוות דעת של מומחה בתחום מסוים.
להבחנה זו, בין המונחים ומשמעויותיה ראו גם בש"א (מחוזי י-ם) 2517/03, 2576/03 (ת.א. 2471/00) קופת חולים של ההסתדרות הכללית בא"י נ' נאצר.
מכאן, שעל מנת לעבור את הסף הנדרש לצורך הגשת כתבי טענות ערוכים כהלכה,קבע בית המשפט כי די בצירוף חוות דעת של רופא "סתם", אפילו אינו מומחה, ובמצב זה, אין כל מקום לטענה בדבר תחום מומחיותו הפורמאלי של אותו רופא.
כמובן, שמבחינת בעל הדין המציג את אותה חוות דעת יש יתרון ברור בהגשת חוות דעתו של המומחה הטוב ביותר שרכש מומחיות ספציפית בתחום הרפואי בו מדובר.
ברם, יתכן שבמקרים קיצוניים מאד, כאשר מוגשת חוות דעת רפואית עליה חתום רופא שעל פני הדברים ניסיונו הרפואי, או מומחיותו, הם בתחום שבכלל אין לו כל נגיעה לנושא חוות הדעת, ניתן יהיה לקבוע שמגיש חוות הדעת, לא עמד בחובה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית שיש בה כדי " להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו.

ד"ר דוד סער, עו"ד

בפוליסת ביטוח חיים של מבוטח שנפטר, אשר המוטבת בה הנה "אשת המבוטח", הכוונה היא לבת זוגו במועד הפטירה ולא לבת זוגו במועד עשיית הפוליסה וקביעת המוטבת! כך קבע בית משפט השלום בחיפה בפסק דין ר.ב נגד א.ל ומגדל חברה לביטוח בע"מ.

במקרה הנדון, עשה המנוח פוליסת ביטוח חיים, עת היה נשוי לתובעת, במסגרתה צוין כי המוטבת למקרה של פטירה תהא "אשת המבוטח". לימים התגרשו התובעת והמנוח ונכון למועד הפטירה, הוא קיים מערכת יחסים הדוקה וממושכת עם בחורה אחרת, אשר אליה הועברו תגמולי הביטוח. הגרושה הגישה את התביעה כנגד חברת הביטוח והסוכן, בטענה כי היא המוטבת על פי הפוליסה, הואיל ובמועד עשיית הפוליסה וקביעת המוטבת היא הייתה אשתו החוקית.

בית המשפט דן בשאלה מיהי המוטבת, האם בת זוגו של המנוח במועד עשיית הביטוח, או בת זוגו במועד הפטירה, וקבע כי לפי סעיף 44 (א) לחוק חוזה הביטוח, במקרה בו נקבע כמוטב בן זוגו של מבוטח, ללא נקיבת שמו, יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח והיות ובמקרה הנדון צוין "אשת המבוטח", מבלי לציין את שמה המפורש של הגרושה, הרי שמי שהייתה בת זוגו בקרות מקרה הביטוח, הידועה בציבור, היא הזכאית בתגמולי הביטוח ולא הגרושה.

ד"ר דוד סער, עו"ד

הסוכן הוא מתווך, הוא הגורם שמפגיש בין שני גורמים אחרים אך הוא חסר מעמד בעסקה שנקשרה בין הגורמים. כמו "שדכן", הוא לא המתחתן. אם נקשרת עסקה הוא זכאי לדמי תיווך.
כאן יש חידושים, המבוטחים נוהגים לזהות בסוכן שלהם כמבטחם. ויש לזה השלכות משפטיות בזה שאנשים רואים את הסוכן נציגות מרכזית עליו הם סומכים. על מנת למנוע אי בהיריות החליט המחוקק לסייג תחומים מסוימים שבהם הסוכן לא יהיה מתווך. ואילו הם:

א. לעניין של כריתת החוזה. מו"מ +כריתה. התחייבות הסוכן כמוה כהתחייבות חברת הביטוח עצמה.

ב. החוק אומר כי מייחסים לחברת הביטוח את הידיעה שיש לסוכן והידיעה הזו היא על נתוני המבוטח במהלך המו"מ. הוראה זו היא קוגנטית ומשמעותה הטלת חובת גילוי מאד רחבה על כתפי הסוכן עצמו.הסוכן מחוייב לדווח לחברת הביטוח כל דבר שהוא יודע. יש כאן ייחוס ידיעה של הסוכן כידיעת חברת הביטוח. אם יקרה מקרה ביטוח ויהיה מצב שחברת הביטוח לא ידעה כי הסוכן לא סיפר לה, היא יכולה לתבוע את הסוכן . התביעה תהיה מכוח דיני השליחות .

ג. על פי סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, ניתן לראות בסוכן הביטוח כשלוח חברת הביטוח, להלן לשון הסעיף:

"לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח, שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן".

בית המשפט קבע ,לא אחת, כי מטרתו של סעיף 34 הינה הגנה על המבוטח - הצרכן. ככל חקיקה אחרת שמהותה הגנת הצרכן, יש לפרשה לטובת המבוטח,גם אם חברת הביטוח, לא עבדה ישירות עם סוכנות הביטוח אינה פוטרת אותה מהחזקה החלוטה של סעיף 34 הרואה בתשלום המבוטח , משום פירעון פרמיות הביטוח. לצורך כך ראו למשל פסה"ד א' 722016/07, בעניין כלל נ' מרקוביץ' יניב ( בית משפט השלום בתל אביב).


ד"ר דוד סער, עו"ד

על פי שיטתנו המשפטית, הסיכון כי חברת הביטוח תקלע למצב של חדלות פירעון רובץ לפתחו של המבוטח וזאת בניגוד לשיטה הנוהגת באנגליה למשל, שם ישנה קרן מיוחדת המחוייבת לשפות מבוטחים כשחברת הביטוח שלהם נקלעה לחדלות פרעון.
בארץ, המפקח על הביטוח רשאי אמנם למנות מנהל מורשה לחברת הביטוח אם קיים חשש ממשי כי אין היא יכולה לקיים את התחייבותיה, והמנהל חייב להעדיף את האינטרסים של המבוטחים על פני אלה של חברת הביטוח ו/או הנושים האחרים. דא עקא, מרגע שנכנסת חברת ביטוח להליכי פשיטת רגל, האמצעים העומדים בפני המבוטח הם דלים ביותר. הסעד העיקרי הוא תביעת כספי הפקדון של חברת הבטוח המופקדים אצל החשב הכללי במשרד האוצר. חריגים בודדים לעניין זה חלים בעיקר בענף ביטוח החובה לרכב, הנהנים מהגנה מלאה במקרים של חדלות פרעון, כי לפי סעיף 12 לחוק הפיצויים לתאונות דרכים, נכנסת קרנית בנעליה של חברת הביטוח שנמצאת בפירוק או שמונה לה מנהל מורשה, לפי סעיף 68 לחוק הפיקוח, בשל כך שאין הוא יכול לקיים את התחייבותיו.
בארץ, תקנות שר האוצר בעניין הפיקוח על עסקי הביטוח, המחילות על חברות הביטוח כללים מחמירים בדבר ההון העצמי המינימלי הנדרש לשם קיום עסקים, מקטינות מאד את הסיכון שחברת ביטוח הפועלת בישראל תקלע למצב של פירוק או פשיטת רגל ומגדילות את הסיכוי של הנושים להיפרע מחברת הביטוח במקרה שבו היא נקלעה , חרף התקנות, למצב של חדלות פרעון.
דוגמא לחברות ביטוח בישראל שנקלעו למצב כזה בעבר הם: ירדניה, אושיות ועוד.

ד"ר דוד סער, עו"ד

ראשית יובהר מיהו "מוטב", ובכן מוטב הוא בעצם היורש את כספי הביטוח במקרה מות המבוטח. ונשאלת השאלה, מי יקבל את כספי הביטוח במקרה מות היורש, קרי , המוטב?
חוק חוזה הביטוח קובע כי הזכות לתגמולי הביטוח עקב מותו של המוטב, לפני קרות מקרה הביטוח, נתונה ליורשיו החוקיים של המוטב. באין יורשים כאלה-תהא הזכות לתגמולי הביטוח למבוטח עצמו ( ליורשיו בקרות מקרה הביטוח).
לעומת זאת, בתחום הגמל קבע בית המשפט העליון כי משנפטר המוטב בחיי המיטיב (המבוטח), מתבטלת קביעתו כמוטב, ויורשיו של המוטב אינם באים בנעליו והזכות לכספי התגמולים נתונה ליורשיו של המבוטח (המיטיב). דהיינו, במקרה של פטירת המוטב לפני המבוטח, יזכו יורשי המוטב, בכספי הריסק שבפוליסה, בעוד שכספי התגמולים יועברו ליורשי המבוטח


ד"ר דוד סער, עו"ד