תקנה 114א לתקנות סדר הדין קובעת כי מסמך שלא גולה בגילוי המסמכים לא ישמש כראיה מטעם אותו צד. השאלה האם הסעיף חל על אי עמידה בסעיף 75 הקובע כי יש לצרף לכתב טענות כל מסמך עליו מסתמכים – מהי הנפקות של אי צרוף המסמך וצרופו בהמשך ההליך? כמו כן, האם אי צירוף מסמכים מהווה עילה למחיקה על הסף?
להלן תקנה 114א:
"114א בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים."
בתי המשפט נדרשו לשאלה זו במספר הליכים.
נתן בימ"ש העליון דעתו, אם כי באמרת אגב, בהתייחסו לתיקון זה, בע"א 9491/04 שטרית נ. אריסון השקעות בע"מ, דינים עליון ע"ח 900 (2006) בפסק הדין מיום 23.08.2006, מפי כב' השופט אשר גרוניס לאמור:
"אציין כי מטבע הדברים איני מתייחס בהקשר זה לתיקון שנערך לאחרונה בתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1975, ושנכנס לתוקף ביום 14.07.2006 (תקנות סדר הדין האזרחי תיקון מס' 3 התשס"ו-2006, ק"ת 6490 מיום 14.06.2006 עמ' 835) היינו זמן רב לאחר הגשת כתבי הטענות בענייננו.
התיקון אינו מסתפק בחובה המוטלת על בעל דין לרשות בכתב טענותיו או ברשימה המצורפת אליו, מם המסמכים שעליהם הוא מסתמך, אלא מוסיף כי עליו לצרפם לכתב הטענות".
בבש"א (ת"א) 156796 רמות נ' שירותים ארכיאולגיים, החליט בית המשפט המחוזי כי הסנקציה תהייה בדרך של הוצאות.
בשא(תא) 9430/08 הבנק הב"נ נ' נצבא נקבע כי הסנקציה תהייה בהעברת המסמכים תוך 14 יום:
"תקנה 75 לתקנות קובעת כי "בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות".
בהתאם להוראה זו נקבע, כי על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה וכן עובדות נוספות המצביעות על התרחשותן של העובדות המהותיות. חובה זו אינה מצומצמת למסמכים מהותיים בלבד, אלא עניינה בכל מסמך שבעל דין מעוניין להסתמך עליו ולהביאו כראיה במסגרת ההליך (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', 778-790).
כפי שטוען הנתבע, תקנה 75 האמורה, כפי שתוקנה בתיקון מס' 3, מטילה על התובע את החובה לצרף את המסמכים עליהם הוא מסתמך לכתב הטענות, ואינה "מסתפקת" באיזכור המסמכים על גבי רשימה, כפי שהורתה התקנה, בנוסחה הקודם, לפני התיקון (ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, תק-על 2006(3) 2799):
"בהתאם למגמה דיונית זו, אני מסכים עם הנתבע בכך שהיה על התובעות לצרף לתביעתן את כל המסמכים עליהם הן מתבססות בטיעוניהן.
חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה אינה מייתרת את הצורך בצירוף המסמכים, על פי תקנה 75, שכן מקצועית ומהימנה ככל שתהא, היא מייצגת את עמדת התובעות, ולכן אמורה להיות נתונה ל"ביקורת" מסויימת מצד הנתבע, על דרך מתן אפשרות לעיין במסמכים שעליהם היא מבוססת.
כאמור, התובעות טענו בפתח מכתבן מיום 30/4/08 כי תביעתן מבוססת על המסמכים המפורטים ברשימה, ולא עליהם בלבד, ומכאן, כי גם לשיטתן, מדובר במסמכים הכפופים לתקנה 75.
הליך גילוי מסמכים שייך לשלב אחר, ומתקדם יותר, של ההליך, לאחר הגשת כתב ההגנה, ואין בו בכדי לייתר את הצורך בצירוף מסמכים לכתב התביעה, על פי תקנה 75.
לאור זאת, הבקשה מתקבלת. התובעות מתבקשות למסור לנתבע, בתוך 14 יום, את המסמכים המאוזכרים בסעיף 14 לתשובה לתגובה ".
ובהליכים נוספים נקבע כי אין באי עמידה בתנאי הסעיף כדי להביא למחיקה על הסף – למשל ברע(ים) מנורה נ' הדסה.
לסיכום, נראה כי לכאורה יש לצרך כל מסמך עליו רוצים להסתמך בתביעה לכתב הטענות אך עד היום בתי המשפט המחוזיים לא קבעו כי אי עמידה בתנאי זה מביא למחיקה על הסף אלא בחרו בסנקציות פחות קשות כגון הוצאות.
יש לשים לב כי הסעיף מתייחס לשני הצדדים כלומר גם לנתבע וברי כי לא ניתן לעמוד בתנאי זה בכתב הגנה אשר יש להגישו תוך 30 ימים כאשר לצד השני אין עדיין כתב ויתור סודיות (וס"ר).
עד היום הסוגיה לא הגיעה לבית המשפט העליון כך שאין הלכה מחייבת בעניין זה.
