חיוב מעסיק בפיצויים בשל הטרדה מינית

16.6.2010

עובדת אשר תבעה את מעסיקה בגין הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות שהיו בין השניים, קיבלה פיצוי בסך 75,000 ₪.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, קיבל תביעתה של עובדת אשר תבעה את מעסיקה על הטרדה מינית מכח החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, וחייב את המעסיק לשלם לה פיצוי בסך 75,000 ₪ (ע"ב 3531/05).

במקרה הנדון, דובר בעובדת אשר הועסקה כתופרת בחנות בגדים שבבעלות המעסיק, שהיה גם הממונה הישיר שלה. לטענתה, המעסיק הטריד אותה מינית תוך ניצול יחסי מרות שהיו ביניהם, ולפיכך הינה זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. לטענת הנתבע, המגעים המיניים שהיו בין השניים נעשו מתוך הסכמה חופשית ויחסים שוויוניים, נעדרי תלות כלשהי, ואף ביזמתה של העובדת.

בית הדין קבע כי בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, המדובר בקיומם של יחסי מין בין עובדת שכירה לבין בעל עסק, אשר היה ממונה עליה באופן אישי, לפיכך קיימת חזקה מעצם קיומם של היחסים האינטימיים, כי הדבר נעשה תוך ניצול יחסי מרות, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על בעל המרות בנסיבות המקרה. על מנת לסתור חזקה זו, על המעסיק להוכיח שלא התקיים אף אחד מהמעשים המוגדרים בחוק כ"הטרדה מינית", כשבענייננו הכוונה היא למעשים מגונים, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם, וכן התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, והכל כאשר אותו אדם הראה למטריד, כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות. בנוסף לכך, על המעסיק להוכיח כי בנסיבות העניין לא חלו יחסי מרות בין השניים. הפסיקה קבעה עוד, כי על מנת לסתור חזקה זו, על המעסיק להראות שפעל לביטול יחסי המרות, במטרה להבטיח שלא תהיה להם כל השפעה על היחסים האינטימיים בין הצדדים, או שדיווח עליהם לממונים. כאשר בעל המרות הוא הבעלים של העסק, כמו במקרה שלפנינו, נקבע כי ניתן להחליף את חובת הדיווח לממונים על היחסים, בכך שלא יטרחו להסתירם. לאחר בחינת מכלול הראיות והמסכת העובדתית, קבע בית הדין כי המעסיק לא הצליח לסתור את חזקת ניצול המרות, אלא ההיפך הוא הנכון -  לא זו בלבד שהמעסיק טרח להסתיר את מערכת היחסים האינטימית בינו לבין העובדת, הוא אף לא פעל על מנת לבטל את יחסי המרות ביניהם. גם כאשר העובדת ביקשה להתפטר, הוא ניסה לשכנעה להישאר. די בכך על מנת לקבוע שהייתה כאן הטרדה מינית.

באשר לטענות המעסיק כי העובדת היא זו אשר יזמה את המגעים המיניים ביניהם, וכי כל מה שנעשה היה בהסכמה מלאה של שניהם, דחה בית הדין גרסתו זו. נקבע כי, לא זו בלבד שהמעסיק לא סתר את החזקה כי הטריד את העובדת תוך ניצול יחסי מרות, אלא שגרסתו מלמדת באופן חד משמעי, כי כל המגעים המיניים שהיו בינו לבין העובדת, נעשו תוך ניצול יחסי מרות.

בסופו של יום, פסק בית הדין לעובדת פיצוי בסך של 75,000 ₪ בגין הכאב והסבל, שהיו מנת חלקה של העובדת עקב ההטרדות המיניות בעבודה, וכן חייב את המעסיק לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ לטובת העובדת. באשר לתביעתה של העובדת לפיצוי בגין אבדן השתכרות, דחה בית הדין רכיב זה בקובעו כי לא הוכח קשר סיבתי בין נכותה הנפשית של העובדת, כפי שהובאה בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה מטעמה, לבין ההטרדות המיניות בעבודה. העובדה שהעובדת השיגה עבודה במקצועה מיד לאחר שהפסיקה לעבוד בעבודתה הקודמת, ואף משתכרת יותר משהשתכרה אצל המעסיק הקודם, מוכיחה כי כושר  השתכרותה לעתיד לא נפגע כלל.

ד"ר דוד סער, עו"ד