בתאריך 08/02/08 הגיש התובע בקשה לתשלום פנסיית נכות ל"נתיב" וזו הכירה בתובע כנכה מלא ואולם, לאחר שבדקה את מלוא הנתונים על מנת לחשב בעבורו את פנסיית הנכות, עלה כי התובע אינו ממלא אחר תנאי התקנון, שכן בתקופת עבודתו אצל המעביד, הופרשו דמי הגמולים ל"מבטחים החדשה" לה אין הסכמי רציפות עם "נתיב".
התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד המעסיק, בטענה כי בהתאם להתחייבות המעסיק בחוזה העבודה, היה עליו לבטח את התובע בקרן הפנסיה "מבטחים הוותיקה" או ב"נתיב" ומשלא עשה כן וביטח את העובד בקרן הפנסיה "מבטחים החדשה", לה אין הסכמי רציפות עם "נתיב", נשללה ממנו הזכות לקבלת פנסיית נכות.
בית הדין לעבודה, לאחר שבחן את חוזה העבודה, את עדויות התובע והעדים מטעם המעביד והראיות הנוספות בתיק, קיבל את התביעה וקבע כי המעביד אכן התחייב בהסכם העבודה לבטח את העובד בקרן פנסיה, לה יש הסכמי רציפות עם "נתיב" ומשלא עשה כן, פעל באופן בלתי סביר ופגע בזכאותו של התובע לפנסיית נכות.
בית הדין חייב את המעביד לפצות ולשלם לעובד את הסכום השווה לפנסיית הנכות לה היה זכאי מקרן הפנסיה "נתיב", לו היה המעביד מעביר את הסכומים בהתאם להתחייבותו בחוזה העבודה וכן חייב אותו בתשלום של 6,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחה.
ד"ר דוד סער, עו"ד

