חברת ביטוח אשר לא מסרה כלל מכתב דחייה למבוטח, לא תוכל להתגונן למול תביעה, אלא בטענות לגבי גובה הנזק ולגבי עובדות אשר לא יכולה הייתה לדעת במועד הדחייה. כך פסק בית משפט השלום בתל אביב בבש"א 163633/08 אלברט אלבז נגד הראל חברה לביטוח בע"מ.
במקרה הנדון, דובר במבוטח בביטוח בגין נזקי שריפה, אשר לאחר פרוץ שריפה במוסך שבבעלותו, פנה לחברת הביטוח בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח ובהיעדר תשובה במשך כשישה חודשים, פנה בתביעה לבית משפט ושם בכתב ההגנה, פירטה הנתבעת לראשונה את נימוקיה לדחיית התביעה. התובע הגיש בקשה להורות על מחיקת הסעיפים העוסקים בנימוקי הנתבעת לדחיית התביעה.
בית המשפט קבע, כי בהנחיות המפקח על הביטוח ישנה חובה של חברת הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה וההלכה הפסוקה נתנה תוקף אופרטיבי להנחיות המפקח על הביטוח, באופן שחברת ביטוח, לא תוכל להסתמך על נימוקים שלא הועלו על ידה במכתב הדחייה הראשוני.
בית המשפט הוסיף כי, אין זה מן הראוי, כי למבטחת אשר הפרה את חובתה ולא מסרה בידי מבוטח מכתב דחייה כלל, יהא יתרון ועדיפות דיונית, על פני מבטחת שמסרה מכתב דחייה בלתי מפורט והדבר עלול לגרום למצב בו יצא חוטא נשכר וחברות ביטוח לא יקפידו ואף ימנעו, במודע ומכוון, לקיים את חובתן למסור למבוטח מכתב המפרט את נימוקי דחיית תביעתו. בית משפט ציין, כי אומנם בהוראות המפקח על הביטוח, לא נקבע תוך כמה זמן על מבטחת למסור מכתב דחייה, אולם מלשון הוראת סעיף 23(א) לחוק חוזה ביטוח, הנוקט לשון "מיד", ניתן להסיק כי מדובר במסגרת זמן קצרה יחסית. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי במקרה הנדון, שישה חודשים בהחלט חורגים ממסגרת הזמן הסבירה ולפיכך קיבל את הבקשה ומחק מכתב ההגנה את הסעיפים העוסקים בנימוקי הנתבעת לדחיית התביעה.
ד"ר דוד סער, עו"ד

