חובת ההודעה המוקדמת – חלה גם על העובד וגם על המעביד

חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א – 2001 קובע תקופת הודעה מוקדמת אשר המעביד צריך ליתן לעובד טרם סיום העבודה, ושהעובד נדרש ליתן למעביד באותה צורה.

משך תקופת ההודעה המוקדמת תלוי בתקופת העבודה: במחצית הראשונה לתקופת העבודה תקופת ההודעה המוקדמת היא יום לכל חודש, ובמחצית השניה ההודעה היא יומיים וחצי לכל חודש נוסף, וכאשר עובד מועסק למעלה משנה, תקופת ההודעה המוקדמת הינה חודש לכל שנת עבודה.

חוזה עבודה יכול לקבוע תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר כלפי המעביד, אולם חיוב העובד לתקופת הודעה מוקדמת לא יתפוס, למעט אם מדובר בחוזה לתקופה קצובה. ישנם חוקים אשר קובעים תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר כגון פקודת המשטרה.

אימתי יהא המעביד פטור מהודעה מוקדמת לעובד? קיימים מצבים אשר אינם מזכים את העובד בפיצויי פיטורין, לדוגמא כאשר עובד עבר עבירת משמעת חמורה, גנב, תקף את המעביד וכו', וזאת מכוח סעיף 10 לחוק, הקובע כי המעביד יהא פטור ממתן הודעה מוקדמת טרם הפיטורים.

סעיף זה קובע כי עובד לא חייב ליתן הודעה מוקדמת בנסיבות שעקב קיומן "אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה", ומעביד אינו חייב ליתן הודעה מוקדמת בנסיבות שבהן "העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורין בלא פיצויים מכוח הוראת חיקוק הקובע שיפוט משמעתי".

על פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג – 1963, אם ישנו הסכם קיבוצי הקובע אי מתי פיטורים יהיו מוצדקים בלא הודעה מוקדמת – ההסכם הקיבוצי הוא זה שיקבע, ועל פי סעיף 17 לחוק זה, בהיעדר הסכם קיבוצי יקבע בית הדין לעבודה אם היעדר פיצויי פיטורים מוצדק בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, כאשר על פי הפסיקה הקיימת, אך ורק מקרים קיצוניים יצדיקו שלילת פיצויי פיטורים ובעקבותיהם, מניעת הודעה מוקדמת.

ד"ר דוד סער, עו"ד