חובת הגילוי הנאות של מבוטח כלפי המבטח

בית המשפט קיבל תביעה של אלמנה בפסק דין ת"א 3507/05 עמית נדלר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו), שהגישה כנגד חברת הביטוח לסילוק יתרות שתי ההלוואות הבלתי נפרעות שלקחו היא ובעלה המנוח בבנק במסגרת פוליסת ביטוח חיים שנעשתה אגב לקיחת משכנתא, וזאת בעקבות מות בעלה כתוצאה מאירוע לב פתאומי.

במקרה הנדון, לאחר מות בעלה, פנתה התובעת אל חברת הביטוח וביקשה ממנה לסלק את יתרות שתי ההלוואות, אולם לאחר בדיקת המסמכים, החליטה זו לדחות את בקשת התובעת, בנימוק שבעלה המנוח העלים מעיניה, בעת חתימתו על חוזה ביטוח חיים, את עובדת היותו סובל מבעיות לב ואת העובדה כי עבר צנתור אוטם שריר הלב.

בעקבות דחייתה של חברת הביטוח את דרישתה, הגישה האלמנה תביעה לבית המשפט, בטענה כי בעלה המנוח לא העלים מחברת הביטוח עובדות אודות מצבו הרפואי הואיל ובעת עשיית הביטוח, לא נשאלו דבר ביחס למצב בריאותם.

לאחר שבית המשפט בחן את מסכת הראיות והמסמכים אשר עמדו בפניו, קיבל את תביעתה וקבע כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח שלמנוח הייתה ידיעה שהמידע אודות מחלת לב המקננת בגופו הינו מהותי עבור המבטחת. בית המשפט ציין כי חובת הגילוי של מבוטח כלפי המבטח, אשר מוסדרת בסעיפים 6-7 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, היא מיסודותיהם המרכזיים של דיני החוזים, שכן ללא גילוי מלא ונאות לא יווצר מפגש רצונות אמיתי. הדבר נכון שבעתיים באשר לדיני הביטוח, שם קיימת מערכת אמון הדדית מוגברת בין המבטח למבוטח. שני פנים לחובת הגילוי הקיימת בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח: איסור מצג שווא וחובת הגילוי היזום.  על מנת להוכיח קיומו של מצג שווא, על המבטח מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של יסודות העילה: דרישת הכתב, עניין מהותי, תשובה מלאה וכנה. חובת הגילוי היזום, מצריכה קיומם של שלושה תנאים מצטברים: הסתרת עניין מהותי של המבוטח מפני המבטח, המבוטח ידע שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי וכי הסתרת העניין על ידי המבוטח נעשתה בכוונת מרמה. במידה והמבטח עומד בנטל ההוכחה של קיומה של הפרת חובת הגילוי על שני פניה, תרופתו הנה פטור מוחלט. יחד עם זאת, אין זה סוף פסוק, ולמבוטח קיים "גלגל הצלה" באם יוכל הוא להוכיח את הסייגים הקבועים בחוק, כגון קיומה של שאלה גורפת, או שהמבטח ידע או היה עליו לדעת את מצבו של המבוטח בעת כריתת החוזה ועוד כיו"ב.

במקרה דנא, נקבע כי אין חולק שמחלת לב המקננת בגופו של מועמד לביטוח חיים או מחלה רצינית אחרת היא עניין מהותי. יחד עם זאת, הנתבעים לא הצליחו להוכיח שלמנוח הייתה ידיעה שמידע זה הוא מהותי עבור המבטחת. כמו כן בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה שהיא ובעלה המנוח לא קיבלו הסבר מפורש, באשר לעובדה שעניין מסירת המידע הרפואי היא שאלה מהותית בעיני המבטחת, זאת בדגש על העובדה שהמנוח החשיב עצמו לאדם בריא. אשר על כן, המבטחת נכשלה להוכיח את עילת הגילוי היזום. באשר להוכחת עילת מצג השווא, הצליחו הנתבעים להוכיח את יסודות העילה, אולם הואיל ונקבע כי המנוח הצהיר הצהרה נכונה לא הפר הוא את חובת הגילוי. יתרה מכך, הצורה שבה בחרה המבטחת להביא את עניין עברו הרפואי של המנוח, שהוא עניין מהותי ביותר עבורה, מהווה הפרת חובת הווידוא המוטלת על המבטח.

עוד קבע בית המשפט, כי המנוח עונה על סייג נוסף מכח החוק, לפיו המבוטח לא ייחשב כמי שהציג מצג שווא, אם השיב תשובה בלתי מספקת לשאלה או לעובדה שלא נוסחה בבהירות חד משמעית.

בסופו של יום, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, במלוא סכום החוב הנדרש על פי כתב התביעה בסך של 408,356 ₪ בצירוף ריבית, ובנוסף סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ד"ר דוד סער, עו"ד