חברת הביטוח חויבה לשלם את ביטוח החיים למרות נהיגה בשכרות

חברת הביטוח טענה, כי אינה אחראית לתשלום תגמולי הביטוח, שכן המנוח היה שיכור בעת קרות התאונה, תוך שהיא מסתמכת על תניית פטור בפוליסה הקובעת כי "החברה לא תהיה אחראית לכל תשלום לפי ביטוח זה אם המוות נגרם על ידי אחת או כמה מהסיבות כדלקמן ... שכרות, אלכוהוליזם או שימוש בסמים...".

בית המשפט קבע, כי חרף היעדר הגדרה בפוליסה למונח "שכרות", ניתן לשאוב את הוראות פקודת התעבורה והתקנות אשר הוצאו מכוחה, שהיא החוק הספציפי העוסק בהתנהגות נורמטיבית הנדרשת מנהגים ומגדירה מהו מצב של שכרות ולהחילן על הוראות הפוליסה לצורך פרשנותה. בית המשפט,  לאחר שבחן את הראיות והעדויות בתיק, הגיע למסקנה כי המנוח אכן היה במצב של שכרות בעת קרות התאונה בהתאם לפרשנות מונח זה בפוליסה.
עם זאת, ציין בית המשפט כי, מקום בו מבקשת חברת ביטוח להסתמך על חריג בפוליסה המשחרר אותה מחבותה, עליה נטל הוכחת החריג, על כל מרכיביו, לרבות הקשר הסיבתי בין התגבשות העובדות ביסוד התניה לבין התממשות מקרה הביטוח ולפיכך על חברת הביטוח להוכיח, לא רק כי בעת התאונה היה המנוח שיכור, אלא כי השכרות היא אשר הביאה למותו.
בית המשפט קבע, כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל זה ולא הביאה ולו בדל ראיה למנגנון קרות התאונה ואופן התרחשותה ואף לא צירפה את תיק המשטרה, ממנו ניתן היה ללמוד זאת ומשכך לא ניתן לקבוע, כי ישנו קשר סיבתי בין שכרות המנוח לבין התאונה. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי הביטוח בסך 213,760 ₪ וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ד"ר דוד סער, עו"ד