זכות השימוע קיימת גם לעובד המועסק בחוזה לתקופה קצובה

בפסק הדין בעניין ד"ר רבינוביץ-קרפל נ' האוניברסיטה העברית ירושלים, נקבע כי במקרה של העסקת עובד לתקופה קצובה, המסגרת בה היא מתקיימת מחזיקה בתוכה אפשרות ליצירת קשר מתמשך, בין לקביעות ובין להארכת החוזה מעת לעת. עוד נקבע כי גם אם לעובד המועסק בחוזה לתקופה קצובה אין זכות קנויה למשרה, על המעסיק חלה החובה ליתן לו הודעה מראש על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עמו, לפרט את הטעמים העומדים מאחורי כוונה זו ולאפשר לעובד להביא בפני מעסיקו את תגובתו ליתן לו הזדמנות נאותה לנסות ולשנות את רוע הגזירה.

במקרה הנדון, דובר בתובעת אשר עבדה החל משנת 1987 ועד לשנת 2003, כחוקרת במסלול האוניברסיטאי למורים-חוקרים. התובעת הועסקה לפי חוזה לתקופה קצובה, אשר חודש מעת לעת, משך כ-7 שנים, כשבסופה של תקופה זו הודיעה לה האוניברסיטה כי מינויה במסלול האוניברסיטאי למורים-חוקרים לא יוארך לאחר התאריך 30.06.2003, ולפיכך פוטרה למעשה מעבודתה.

התובעת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כשבין יתר טענותיה טענה כי נפלו פגמים בהליך פיטוריה. כל טענות התובעת לעניין פיטוריה נדחו, למעט טענתה כי השימוע שנערך לה לא היה כראוי, הן מהנימוק שלא ניתנה לה הודעה על הכוונה לפטרה בטרם עריכת השימוע, והן מהנימוק שלא ניתנה לה הזדמנות ראויה להשמיע טענותיה כנגד הכוונה לפטרה. בית הדין פסק כי אמנם במועד בו פוטרה התובעת, החובה לערוך שימוע טרם גובשה בפסיקה, ולפיכך פגם זה של אי עריכת שימוע כדין אינו מצדיק מתן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, אולם יחד עם זאת, בהתחשב בגילה של התובעת במועד הפיטורים (מעל 57), הוותק הרב שצברה בעבודתה ועוגמת הנפש שנגרמה לה, חייב בית הדין את האוניברסיטה לשלם לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בנוסף לכך, קיבל בית הדין את תביעתה של התובעת בחלקה גם לגבי רכיבים נוספים, וחייב את האוניברסיטה לשלם לה גם דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ושכ"ט עו"ד.

ד"ר דוד סער, עו"ד