זכות המטופל לעיין במסמכיו הרפואיים – חלק מחובת ההגינות של הרשות

באותה פרשה נפסק כי חובת ההגינות שעליה עמד בית המשפט בהרחבה בבג"ץ 164/97 קונרטם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, חלה על ועדת חריגים של קופת החולים:

"הרשות הציבורית היא נאמנת הציבור וחלה עליה חובה לגלות מידע מהותי לפי העניין הנדון, ולספק זכות שימוע מקום בו היא מקבלת החלטה שיש בה כדי לפגוע באזרח: '...אין מקיימים כהלכתה את זכות השמיעה, אם אין מפנים את תשומת לבו של הפונה למידע, שנתקבל בעניינו, ומאפשרים לו להגיב עליו כראוי' (בג"ץ 656/80 אבו רומי נ' שר הבריאות).

נפסק כי חובת ההגינות באה לידי ביטוי גם בחובת הרשות לאפשר לאזרח לעיין, בנסיבות מסוימות, בתיק הרשות הנוגע לעניינו. וכך אמר השופט ויתקון בבג"ץ 337/66 עזבון קלמן פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון ואח':

"...כל ה'סודיות' הזו, המקימה מחיצה ופורשת מסך בין השלטון והאזרח, לא יכירנה מקומה במינהל תקין במשטר חופשי......העותר צדק בדרישתו [לעיין בתיק הרשות – י' ז'] לא רק מכיוון שזכותו לעיין במסמכים נובעת מהוראות החוק, אלא – ובעיקר – מכיוון שהשכל הישר וההגינות האלמנטרית ביחסי-ציבור שבין שלטון ואזרח מחייבים מסקנה זו'".

השופט זמיר ציין עוד בעניין קונטרם כי:

"חובת ההגינות מתייחסת להליך המינהלי, כלומר, לדרך שבה הרשות המינהלית מפעילה את הסמכות כלפי האזרח. היא מתבטאת בחובות שונות, כגון חובה לערוך בדיקה סבירה של נסיבות המקרה, להטות אוזן לטענות האזרח, לאפשר לו עיון במסמכים הנוגעים לעניין, לנמק את ההחלטה. יש מכנה משותף לחובות אלה – החובה לנהוג באזרח באופן ראוי".

בית המשפט הכריע כי חובת ההגינות השלטונית חלה על מלאכת הועדה, שכן "יש בה מן ההכרעה בנפשו של אדם", ועליה לפעול לאורם של כללי המשפט המנהלי. בית המשפט הורה לוועדה לדון מחדש בעניינו של העותר, תוך גילוי נאות של כל המסמכים הנוגעים לעניינו לרבות פרוטוקולי הועדה.

ד"ר דוד סער, עו"ד