זכויות ביטוח לאומי הכרה בפגיעה בעבודה על ידי הביטוח הלאומי

"פגיעה בעבודה" מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" – הינה תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו וכן אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.

סקירה משפטית זו תתייחס אך לתאונת עבודה ולא למחלת מקצוע.

בית הדין לעבודה קבע כי ראיה חשובה ביותר המלמדת כי התאונה אירעה בעבודה ועקב העבודה הינה המסמך הרפואי הראשון והעובדות שמפרט המבוטח לראשונה בפני הרופא. קיימת הנחה כי מבוטח ההולך לרופא על מנת לקבל טיפול יהיה מעוניין בטיפול המייטבי ולפיכך יפרט את כל העובדות הרלוונטיות לרבות נסיבות המקרה ראה בעניין זה עב"ל 1268/00 יצחק לוי נ' הביטוח הלאומי. מכאן ההמלצה כי כאשר ניגש לראשונה מבוטח לרופא רצוי לפרט בצורה מלאה את נסיבות המקרה ולוודא כי הרופא אכן רושם זאת בטפסים שלו.

כמו כן, ישנה חשיבות למועד שבו פונה המבוטח לראשונה לרופא. כך למשל אדם שנפגע בגבו במהלך העבודה והגיע לבדיקה רק לאחר 4 ימים מהווה הדבר ראיה נגדו. או המועד בו פונה המבוטח לקבלת טופס בל 250 מהמעסיק טופס בו מפרט המעסיק את הפגיעה, הינו נתון נוסף המעיד על קיום אירוע תאונתי. ואף ישנה חשיבות לעניין מועד קבלת "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" כאשר ככול שהמועד סמוך למקרה התאונה הדבר ישמש ראיה  לטובת המבוטח. ראה בעניין פסקה זו בל(חי)2207/06 רשואן סאמי נ' המוסד לביטוח לאומי.

על המבוטח להוכיח שני תנאים – הראשון, כי  אכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה. ושנית, כי קיים קשר סיבתי  עובדתי ומשפטי לעבודה – "עקב עבודתו". יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין התאונה לעבודה. בכלל הסיבתיות עוסק סעיף 83 לחוק הקובע:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
הוראה זו מקימה חזקת סיבתיות, שעל-פיה, אם אירעה תאונה "תוך כדי" עבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה "עקב" העבודה והנטל על המוסד להוכיח כי התאונה לא נגרמה עקב העבודה. ואולם, אם מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין אזי, אם הוכח על-ידי המוסד שהשפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעתם של גורמים אחרים, לא יראו אותה כ"תאונת עבודה".
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] הוא חוק סוציאלי. על התאמת פירושו של המונח "תאונה" להגשמת יעדיו הסוציאליים של החוק, עמד בית-המשפט  בבג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה.

בית-הדין לעבודה, נטה לפרש את המונח "תאונה" בצורה המרחיבה את תחום פריסתו על-מנת להתאימו למציאות המגוונת של פגיעות בעבודה. על-פי פסיקתו, מתרחשת "תאונה" באחד משני מצבים:

האחד, אירוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין. בגדרו של אירוע כזה באים המקרים הקלאסיים של חבלה פיזית הנגרמת עקב אירוע לא שיגרתי (כגון: החלקה, כווייה, התפוצצות וכיו"ב). כאן מצויים אנו על קרקע יציבה ובטוחה של 'תאונת עבודה' במובנה הקלאסי.

השני, שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, שכל אחת כשלעצמה היא מעין "תאונה" בזעיר אנפין, שאינן ניתנות למיקום בנקודה מסוימת על ציר הזמן והמקום וכמוהן כטיפות מים החוצבות בסלע, המצטברות כדי הפגיעה שממנה סובל העובד. זוהי תורת המיקרוטראומה.
חשוב לציין, כי כיום מסגרת העבודה השתנתה ובתי הדין מכירים בתאונות עבודה שאירעו לעובדים אף במהלך השתלמויות מאורגנות, ימי עיון, אירועי נופש וגיבוש חברתי כפעולה נלווית לעבודה, ראה בעניין זה עבל (ארצי) 468/03 תקווה חזן נ' המוסד לביטוח לאומי.

ד"ר דוד סער, עו"ד