ערעור על החלטת ביה"ד האיזורי, בה נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות לפיה אין המערערת תלויה במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, ולפיכך איננה זכאית עוד לגמלת סיעוד [עבל (ארצי) 1165/04, סילביה בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי].
המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטות פקיד התביעות.
הערעור התקבל באופן שהוסף למערערת ניקוד כ"בודדת".
ביה"ד הארצי בדק האם יש לראות במערערת כאשה בודדת לצורך בחינת זכאותה לגימלת סיעוד.
מתי יוכר אדם כ"בודד" לצורך הכרה בגמלת סיעוד? בהנחיית המוסד לביטוח לאומי הורחבה הזכאות כאשר קשיש הוא בודד. כדין נעשה הדבר. כאשר קשיש זקוק לעזרה עובדת היותו בודד מגבירה את צרכיו לעזרה בפעולות היום יום.
המוסד לביטוח לאומי טען כי הניקוד הנוסף ניתן רק למי שאין לו אפילו נוכחות של אדם אחר בביתו ללא קשר לשאלה אם אותו אדם מסוגל לעזור לידו.
בית הדין סבר כי כאשר האדם הנוסף הוא עצמו זקוק לעזרה, אין לראותו כמי שנוכח בבית לצורך עזרה לקשיש.
שעה שמעריכים תלות המבוטח בזולת בביצוע פעולות היום יום יש לבדוק את מצבו תוך התחשבות בסביבתו הטבעית, ביתו וחוג משפחתו. יש לבדוק אם בסביבתו הטבעית של המבוטח גר אדם אחר עימו המסוגל לסייע לו או להשגיח עליו כמו גם להזעיק עזרה. בענייננו הוכרה בתה של המערערת אשר גרה עמה כנכה בשיעור של 100 אחוזי נכות. היא איננה הולכת, איננה מדברת, איננה אוכלת בכוחות עצמה, ואיננה יכולה להזעיק עזרה. ברוב שעות היום נמצאת הבת מחוץ לבית, בבית ספר לטיפול מיוחד. זאת ועוד. המוסד לביטוח לאומי הכיר בזכאותה של הבת לשירותים מיוחדים. מכאן שהיא עצמה זקוקה לעזרה. כיצד ניתן לראות בבת זו כמי שמתגוררת עם האם ומסוגלת לעזור לה? ההפך הוא הנכון. ברי על כן שהמערערת היא בודדת, ולכן זכאית לגמלת סיעוד כבודדת.
ד"ר דוד סער, עו"ד

