גבר בן 56 סבל מסיבוך של גידול בבלוטת יותרת המח ונאלץ לעבור ניתוח להסרת הגידול. לאחר הניתוח הוא נותר משותק בפלג גופו הימני עם נכות בשיעור של 100% ושוהה במוסד סיעודי.
הוא הגיש תביעה לבית המשפט בגין רשלנות רפואית בעת ביצוע הניתוח, בין היתר, בטענה כי הניתוח בוצע בחוסר מקצועיות ע"י שני רופאים מתמחים חסרי ניסיון.
בית המשפט דן בתביעה וקבע כי בהתאם לחוות הדעת הרפואית מטעם התובעים, נכותו של התובע נגרמה עקב אוטם בקפסולה אינטרנה אשר נגרמה עקב פגיעה כירורגית בעורק המזין את האזור שנפגע, ואשר יסודה בחוסר מיומנות של המנתח שהיה מתמחה חסר ניסיון. השאלה באילו נסיבות קמה חובה לבצע פרוצדורה רפואית באמצעות או בפיקוח של רופא מומחה, רופא מתמחה או רופא אחר היא שאלה הנבחנת בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. במקרה נשוא התביעה, בו בוצע ניתוח כריתת גידול וסיבוך של דימום מוחי, קבע בית המשפט כי צריך היה להתבצע ע"י רופא בכיר. אף על פי שהמתמחה המנתח העיד כי הרופא הבכיר הוא שביצע את הניתוח לאחר שנטל מידיו את האזמל, קבע בית המשפט כי דו"ח הניתוח סתר את עדותו מאחר והיה רשום בו כי המנתחים היו הרופאים המתמחים והרופא הבכיר שימש כעוזר. בנוסף, על דו"ח הניתוח היה חתום המתמחה בלבד. לפיכך נקבע כי מי שביצע את הניתוח היה הרופא המתמחה ולא הרופא הבכיר, דבר המהווה בנסיבות העניין התרשלת.
בנוסף על כן, קבע בית המשפט כי הדימום המאסיבי שפרץ ושחייב את הפסקת הניתוח תוך כריתה חלקית של הגידול, לא מופיע אף הוא בדו"ח הניתוח, אף על פי שמדובר בהתרחשות לא שגרתית, אשר קיימת חובה לתעדה. לכן, בהתאם להלכה הפסוקה, כשלים וחסרים מהותיים מסוג זה ברשומה רפואית, מעבירים אל כתפי הנתבעת את נטל הוכחת העובדות השנויות במחלוקת שיכלו להתברר מתוך הרשומים. אי רישום מהלך הניתוח לאשורו מנע מן התובע את האפשרות להוכיח מה טיב האמצעים שננקטו כדי למנוע פגיעה בכלי דם או התכווצותם במהלך הניתוח. נקבע כי בנסיבות אלה נושאת הנתבעת בנטל השכנוע בדבר העדרו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק והנתבעת לא הרימה את הנטל.
התביעה התקבלה במלואה והרופאים חוייבו בתשלום מלוא נזקיו של התובע.
ד"ר דוד סער, עו"ד

