התיישנות בפוליסת ביטוח תלמידים

מאמר זה יעסוק במקרה בו בית המשפט קיבל תביעתה של בחורה כנגד חברת ביטוח כלל, אשר נפגעה בקרסולה בהיותה בת 18 והייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח תאונות תלמידים בחברת הביטוח, וזאת למרות שתביעתה הוגשה בחלוף 3 שנים מהיום בו הגיעה לגיל 18.

בתא"מ 616-04-09 ניזרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, נדון המקרה הבא: הגב' זהרית נזרי (להלן: "התובעת")  ילידת 1987, נפגעה בקרסולה ביום 8.1.05, עת היתה כבת 18 (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת כי בעת התאונה, היתה התובעת מבוטחת בפוליסת ביטוח תלמידים של חברת הביטוח "כלל" (להלן: "הנתבעת").

התובעת פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי הפוליסה בהתאם לתאונה וקיבלה פיצוי בהתאם לימי ההיעדרות אשר דווחו.

בתאריך 1.4.09 התובעת פנתה לקבלת פיצוי בגין הנכות שנותרה לה, אך נדחתה בטענת "התיישנות". לטענת חברת הביטוח, על התובעת היה להגיש את תביעתה בגין פוליסה זו, בתוך 3 שנים, היינו עד ליום 10.9.08. (מקס' תוך שלוש שנים מיום הגיעה התובעת לגיל 18).

הכרעת בית המשפט:

על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 וכן ע"פ ההלכה שנפסקה בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, (להלן: "הלכת אמיתי"), נקבע כי תקופת ההתיישנות היא 3 שנים ממועד קרות האירוע ולא מהמועד בו הוגשה חוות הדעת לגבי שיעור הנכות הצמיתה, אך בנסיבות תיק זה, לא יכולה לעמוד לנתבעת טענת התיישנות בשל חלופת המכתבים שהוחלפה בין נציגה של הנתבעת, לבין ב"כ של התובעת.

מעיון במסמכים עולה כי ביום 20.9.05 פנתה ב"כ של התובעת אל הנתבעת ודרשה פיצוי בגין התאונה.

הנתבעת השיבה שעל מנת שיטפלו בתביעה, יש צורך לשלוח אישור אורטופד לגבי שהות בבית וכן להמציא חוות דעת בדבר הנכות הצמיתה של התובעת. התובעת השיבה, כי לאחר שתתגבש נכותה הצמיתה, היא תמציא לה את חוות הדעת. יש לציין כי הנתבעת לא ציינה במכתבה מהו המועד האחרון להגשת חוות דעת שכזו. בפינה השמאלית של המכתב מאת הנתבעת היה אמנם כתוב: "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות"- אולם ביהמ"ש קבע כי אם חברת הביטוח שולחת את המבוטח להמציא לו חוות דעת, עליה לקבוע במדויק את המועד להגשתה.

בתאריך 23.3.09 שלחה התובעת את חוות הדעת לנתבעת, אולם זו האחרונה, השיבה לה: "מצטערים, הדרישה התיישנה והתביעה נדחית"!

ביהמ"ש לא קיבל את טענת ההתיישנות של הנתבעת, וקבע כי התכתובת בין הצדדים ואי ציון המועד להגשת חוות הדעת, מגבשות מניעות מהעלאת טענת ההתיישנות כפי שהועלתה. עצם חלופת המכתבים וקבלת תביעתה של התובעת בחלקה, עוצרת למעשה את מרוץ ההתיישנות. ראה לעניין זה  סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 המורה כדלקמן:

"הודה הנתבע בכתב או בפני ביהמ"ש, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות  מיום ההודעה; ומעשה שיש בו משום בצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה"- למעט הודאה שהיה עימה טיעון התיישנות".

זאת ועוד, הנתבעת ידעה כי היא שולחת את התובעת להמציא לה חוות דעת מומחה לקביעת גובה הנכות הצמיתה של התובעת, ולכן היה עליה להפנות את תשומת ליבה למועד בו עליה להגיש את חוות הדעת ומשלא עשתה זאת, אין לה אלא להלין על עצמה. בנוסף, התובעת עשתה שני ניתוחים ברגלה ורק לאחר מכן, פנתה לקבלת חוות דעת בנוגע לנכותה הצמיתה. התובעת לא יכלה לקבל קודם לכן, ולא היה סביר שתפנה קודם לכן לקבל חוות דעת, היות ומצבה הרפואי טרם גובש.

לאור האמור, טענת ההתיישנות נדחיתה, על אף שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו 3 שנים מהיום בו הגיעה התובעת לגיל 18.

לפס"ד נוספים בעניין זה ראה גם: בר"ע (מחוזי- חיפה) 3219/08 כלל נ' חראמי

ע"א( מחוזי- חיפה) 6398-11-08 חייט נ' דקלה

ד"ר דוד סער, עו"ד