הרופא צריך למסור מידע לחולה, אך אינו חייב להציפו בפרטים

סעיף 13(ג) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996, קובע כי:

"(ג)    המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות".

עולה השאלה, מהו היקף המידע שעל רופא למסור למטופל? האם על המטפל למסור למטופל את האבחנה העיקרית על כל משמעויותיה, או שמא גם אבחנות מבדלות (אפשריות) ואת הסיכונים הטמונים בהן? שאלה זו נדונה בע"א 2813/06  קופת חולים לאומית נ' ציפורה זליג (ניתן ביום: 11.07.10).

בית המשפט פסק כי:

...."בניגוד לסברת בית המשפט המחוזי הנכבד, אין אנו בדעה שהיה על ד"ר וינר לסקור בפני המשיבה, בנסיבות המקרה דנן, את "חומרת הסכנות האפשריות" של כל אחת ואחת מן האבחנות האפשריות שברשימת האבחנה המבדלת, וזאת "גם אם סבר כי מדובר באפשרות רחוקה". כאשר מטופל פוגש ברופא מומחה ומתאר בפניו מגוון תסמינים, הרי שרשימת האבחנה המבדלת תכלול תדיר אבחנות רבות ומגוונות, היכולות להסביר את התסמינים, ובמיוחד כך כאשר מדובר בתסמינים בלתי ספציפיים. תדיר, אבחנות אפשריות שונות אף יהיו כאלה שיש בהן סכנה, ודאי אם לא יטופלו כיאות. מסיבה זו ממש מבוצעות בדיקות דיאגנוסטיות. אם נטיל על הרופא חובה גורפת שלא להסתפק בהסבר כללי על משמעות הבדיקה וחשיבותה (והסבר כזה – ניתן במקרה דנן), אלא נחייבו למסור הסבר מפורט על כל אבחנה שקיימת אפשרות רחוקה שתתאשר בבדיקה – השירות הרפואי רק ייפגע. מאידך גיסא, דומה שהתועלת במסירת המידע בנסיבות אלה – זניחה. דומה שלכך כיוון בית משפט זה בקובעו בעבר כי חובת מסירת המידע ל"חולה הסביר" איננה טומנת בחובה "צורך להציף את החולה במידע רב ומורכב שאיננו רלוונטי למצבו או שאיננו בר-מימוש" (ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535, 546 (2004)), שכן: "חובת יידוע בהיקף בלתי מוגבל – לא תיטיב גם עם המטופל, אשר ימצא עצמו נחשף למידע רב מכדי שיוכל להתמודד עמו, כך שהדבר למעשה יפגע ביכולתו להגיע להחלטה מושכלת" (ע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 30.10.2007)).

ד"ר דוד סער, עו"ד