העקרונות המנחים בקביעת נכות תפקודית בתביעות נזיקין

בפסק דין שניתן ביום 13/7/09 על יד בית המשפט העליון בעניין פלוני נ' כלל ע"א 4716/07 , מסכם השופט רובינשטיין את הקווים המנחים לקביעת אחוזי הנכות התפקודית.

בית המשפט קובע, כי בין יתר השיקולים יש לבחון:

-כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע.

-עיסוקו של הנתבע, והיכולת שלו לעשות הסבה מקצועית במקרה הצורך.

-אחוז הנכות הרפואית.

-גילו של הנפגע.

-האם קיימות ראיות לאחר הפגיעה- האם הנפגע חזר לעבוד, ובאיזה עבודה?

- אי הוודאות בנוגע לעתיד.

המצב הרפואי העדכני.

בית המשפט קובע, כי כאשר לא קיימות ראיות אחרות (למשל, ראיות המלמדות כי התובע חזר לעבוד לאחר הפגיעה), אזי לנכות הרפואית יינתן משקל גבוה ביותר.

להלן עיקרי ההלכה:

"טענה אחת שהחלטנו להידרש אליה היא נושא הנכות התפקודית. זו - כנקבע מכבר - עניינה "מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799, השופט - כתארו אז - אור); ע"א 354/79 מעין נ' ממרם פ"ד ל"ה (1)77 ,81 (השופטת בן-עתו)). כפי שמציין המחבר י' אנגלרד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מה' 3 (תשס"ה) 485), "הנכות התפקודית נקבעת על פי שיקול הדעת של בית המשפט, לאור כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו... עם זאת, דרגת הנכות הרפואית היא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית...", ובהיעדר נתונים אחרים משמשת היא כאמת מידה. עוד משכבר הימים, בע"א 132/65 מיררו נ' לנגברג, פ"ד יט(3) 282, 284 ציין השופט - כתארו אז - ח' כהן, "שבהעדר ראיות אחרות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על-ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה הצודקת למידת אבדן כושר העבודה"; ובע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו (לא פורסם) [פורסם בנבו], נאמר מפי המשנה לנשיאה ריבלין, כי "בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת 'התפקודיות' של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע"; ראו גם ע"א 5175/06 כלל נ' אסרף (לא פורסם, [פורסם בנבו], פסקה 20, השופט ג'ובראן).

י"ד.      נושא הנכות התפקודית אינו תמיד קל להכרעה, שכן כולל הוא מטבעו גם רכיבים של השערה ואי ודאות. עסקינן במכלול שחלקו לוט בערפילי העתיד, קרי, כיצד יתפקדו התובע או התובעת לאורך שנים יבואו. ברי כי הבסיס לכך הוא מחד גיסא "אלה תולדות" – המצב הרפואי העדכני וכן תפקודו של התובע בעבר, לרבות בתקופה שלאחר התאונה, ומאידך גיסא, על יסודם של אלה, הגריעה מכושר ההשתכרות. אוסיף, כי ככל שהנכות הרפואית גבוהה, גם אם אינה פוגעת באינטלקט וביכולות הקוגניטיבית כהוא זה, אין להתעלם הימנה גם במבט צופה פני עתיד, שכן מעבר לשינויים רפואיים אפשריים, לתנודות כלכליות יוודע לא אחת (אם גם לא תמיד) אפקט מעשי רב יותר כשהמדובר בבעל נכות גבוהה.

ט"ו.      בבואנו מן הכלל אל הפרט, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להעלות את אחוז הנכות התפקודית של המערער ל- 55%, זאת בשקלול כל הגורמים הרלבנטיים. המדובר באדם בעל כישורים טובים ומוטיבציה, כפי שהוכח בבירור ובאין חולק הן מעבודתו טרם התאונה הן ממאמציו להשתקם; לא נשמעה כאן מצד המשיבות הטענה העולה לא אחת, כי התובע ממתין לתוצאות המשפט בטרם יעבוד כדבעי. ועם כל זאת, העובדות שלפנינו מורות על ירידה משמעותית בהכנסותיו לעומת התקופה שקדמה לתאונה; הירידה בשכר עומדת על כ- 62%. הנכות הרפואית היא 73.42%. איננו סבורים כי הנכות התפקודית צריכה לעמוד על אחד מאלה, שכן להשקפתנו יהא בכך כדי להמעיט יתר על המידה מכושר השתכרותו של המערער, שגם אם לא כל כוחו עמו, הריהו בעל אנרגיות ואדם פעיל. ואולם, עלינו להביא בחשבון, מלבד הירידה המוכחת בהכנסות, גם את הקשיים המסתברים הגלומים בחיק העתיד לסובל מנכות גבוהה, הכוללת במקרה דנא קישיון לא נוח בפרק הירך, קיצור רגל שמאל, נזק תוך מפרקי, ירידה בתחושה ברגל ושיתוק שריר, כריתת טחול ונכות נפשית מסוימת. כך למשל, עלול המערער להגיע חלילה כחלוף השנים למיצוי יורד של הפוטנציאל הגלום בו, בשל המגבלות הפיסיות הללו. על כן סבורים אנו, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 55%, ואת גריעת כושר ההשתכרות בהתאם."

נראה כי בדברים אלו כפי שצוטטו מפסק הדין, יש כדי לתהות ולו קימעא על הקשר שבין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, תוך שקלול הפרמטרים השונים הצריכים לעניין.

ד"ר דוד סער, עו"ד