המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף שומר

1. בפני ערעור הנתבע על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 24.8.10 אשר קבעה למשיב נכות מעבודה בגין פגיעה בעבודה מיום 23.3.60 בשיעור של 34% תוך הפעלת תקנה 15.

הערעור נסב על ההחלטה להפעלת  תקנה 15.

2.         לטענת המערער, טעתה הועדה משהחליטה שלא לקבל את המלצת ועדת הרשות מיום 4.7.10 אשר המליצה כי אין להפעיל תקנה 15, מבלי לנמק את החלטתה .

עוד נטען כי  העדר הנמקה לגבי ההחלטה להפעלת תקנה 15, ובפרט כאשר מדובר בסטייה מהמלצת ועדת הרשות, מהווה טעות משפטית.

3.         לאחר שהועברו לב"כ המשיב, בעקבות הדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ולך , נתוני השערוך של המל"ל לגבי התקופה טרם הפגיעה שהוכרה ואופן השערוך שנעשה ע"י המערער לעניין הירידה בהכנסות, הוגשה תגובתו לערעור.

לטענת המשיב תאונת העבודה אשר אירעה למשיב ארעה בתאריך 23.3.60 עת היה תלמיד כבן 17.

המערער הגיש מסמכים וטען על פיהם כי השכר שהרוויח כתלמיד עמד על  כ- 201 לירות ישראליות – נמוך משמעותית מהשכר  כיום, בהיותו בן 68 שנה.

טענה זו לפיה לכאורה אין ירידה בהשתכרות המשיב תוך השוואת נתונים אלה הינה, לטענת ב"כ המשיב, טענה אבסורדית התלושה מן המציאות ואינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

כן השיג ב"כ המשיב על אופן עריכת ה"שיערוך" ע"י המערער ותהה האם אכן ערך המערער השוואות לתנאי השכר והמצב במדינה, והוסיף, כי היה עליו לבדוק את נזקו של המשיב והאם נגרם לו נזק תפקודי שהיה פוגם בעתיד בכושר השתכרותו ולא להשוות שכר תלמיד בשנת ה- 60 לשכר אדם מבוגר בעל השכלה והכשרה בימינו אלה.

כן הוסיף וטען כי ישנה ירידה מוכחת בהשתכרות המשיב מאז החלה ההחמרה במצבו משנת 2008 וכפועל יוצא מכך הפסיק כמעט לגמרי לעבוד בעצמו ונאלץ לשכור שירותי  קבלני משנה על מנת שיעשו את העבודה אותה עשה המשיב קודם לכן.

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

lawdata - דטהחוק4.      האירוע נשוא הליך ההחמרה הוכר כפגיעה בעבודה בתאריך 23.3.60 עת היה המשיב, יליד 1943, כבן 17 שנה.

הועדה לעררים שהתכנסה בעניינו הגיעה למסקנה כי אכן קיימת החמרה וקבעה אחוזי נכות מתאימים. על קביעתה זו לא משיג איש מהצדדים בפני בית הדין.

לעניין הפעלת תקנה 15 – ביקשה הועדה היוועצות עם ועדת הרשות.

עיון בפרוטוקול הועדה מתאריך 4.7.10 מלמד כי הועדה ערכה בדיקת הכנסות ערב התאונה בשנת 1960 לעומת שכרו ברבע שנה לפני הועדה להחמרת מצב לפיכך, באופן לא מפתיע הגיעה למסקנה כי קיימת עליה משמעותית בהכנסה.

אופן עריכת שערוך זה, כפי שטען בצדק רב ב"כ המשיב, אבסורדי ומנוגד להגיון הבריא ולשכל הישר, ואין צורך לחזור על טיעוני המשיב שהובאו בתמצית בסעיף 3 לפסק דין זה ופורטו בסעיפים 3 עד 10 לטענת המשיב.

אופן שיערוך זה אינו סביר מקום שהנפגע היה תלמיד בגיל 17 שכבר אז ודאי לא מיצה את כושר השתכרותו .

5.         זאת ועוד, אין כל חובה על הועדה לעררים לאמץ את המלצת ועדת הרשות שכשמה כן היא – המלצה בלבד. הועדה לעררים רשאית לאמץ או לדחות את המלצת הוועדה עפ"י שיקול הדעת המסור לה.

כמו כן  לא ניתן לגרוס כי הועדה לא הסבירה התוצאה אליה הגיעה דהיינו, כי יש מקום להפעלת תקנה 15 במלואה, וכך מציינת הועדה בסעיף 24 לפרוטוקול:

"הועדה עיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 4.7.10 ואינה מקבלת את מסקנותיה. יתר על כן, בפרוטוקול עררים מ- 13.6.60 נקבע כי יש להפעיל את התקנה במלואה בהתחשב בגילו הצעיר של הנפגע ומוסיפה ל- 10% עוד 5% בהתאם לתקנה 15 ב'. בהתאם לכך הועדה היום סוברת כי יש להפעיל את התקנה במלואה גם היום".

בכך ניסתה הועדה, בהגיונה הבריא ועל פי שיקול דעתה, לתקן את האבסורד שנוצר ע"י המלצת ועדת הרשות, ניסיון שנראה שהוחמצה משמעותו לאור הגשת הערעור כאן.

6.         לאור האמור לעיל,החלטת הוועדה ניתנה מכוח סמכותה המלאה.כמו כן החלטת הוועדה ברורה ומנומקת על פיה מאחר וכבר בעת הפגיעה המקורית הופעלה תקנה 15 במלואה לגבי המשיב, אין היא מוצאת  מקום שלא לעשות כן כיום מקום שהכירה בהחמרה שחלה במצבו.

בכך מלאה הועדה כנדרש אחר חובת ההנמקה.

7.         סוף דבר, הערעור נדחה בהעדר פגם משפטי.

המערער ישא בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום,  כ"ה חשון תשע"ב, 22 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

רוית צדיק