ומקרה שהיה כך היה:
אשה החנתה את רכבה באחד מרחובות חיפה. לאחר שתם תוקפו של תו החניה נגשה האשה להוציא תו חניה חדש, אולם המדחנים הסמוכים לא עבדו. האשה התקשרה למוקד העירוני על מנת לברר מה עליה לעשות במקרה מעין זה. הפקידה במוקד שענתה לפניה הטלפונית ייעצה לנהגת כי עליה לשים פתק לפקח ולציין כי המדחנים לא עובדים, וכך עשתה הנהגת. רשמה פתק והניחה אותו ברכבה, אולם הופתעה לגלות כי כאשר שבה היה דו"ח מונח על רכבה.
התובעת פנתה לעיריה על מנת לבטל את הדו"ח, והיתה בטוחה כי הדו"ח בוטל והפרשה הסתיימה.
כעבור כשנה ושלושה חודשים קיבלה הנהגת דרישה לתשלום בתוספת קנס. הנהגת שלחה מכתב נוסף לביטול מלוא הדו"ח אולם העיריה סירבה לבטלו, אלא ניאותה ברוב טובה לבטל אך ורק את תוספת הקנס.
האשה הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה ועניינה נדון בפני כבוד השופטת נסרין עדוי (ת"ק 31309-06-10 שרון דרי נ' עירית חיפה אגף הפיקוח הכללי מחלקת חניה).
כבוד השופטת שדנה בתיק שמעה את הראיות וקבעה בסופו של יום כי על העיריה לפצות את הנהגת התובעת ויש לשלם לה את סכום הדו"ח בתוספת הקנסות וכן לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בגין הוצאות המשפט ובסך הכל חוייבה העיריה בסכום של 1,500 ₪.
ד"ר דוד סער, עו"ד

