הלכת "השנים האבודות" במקרה של מות ניזוק

ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ:

העובדות

המנוח בן 12 שיחק באתר משחקים ברובע היהודי בירושלים. תוך כדי משחק נפל לבור ונחבל בראשו, למחרת נפטר.

עזבונו תבע פיצויים בגין שנות ההשתכרות האבודות של המנוח. בבית המשפט המחוזי נדחתה התביעה בטענה כי "הלכת גבריאל" שוללת את הזכות לפיצוי בגין השנים האבודות. הלכת גבריאל קבעה כי  כי אין זה ראוי ליתן פיצויים בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות לניזק שנפטר.

השאלה המשפטית

האם אדם שניזוק עקב עוולה ונתקצרה תוחלת חייו, זכאי לפיצוי בגין אובדן יכולת ההשתכרות שלו בשנים האבודות ?

דעתו של בית המשפט

כאשר הנפגע בתאונה הותיר אחריו תלויים אך לא נפטר מיד, הרי "הלכת גבריאל" יצרה עיוות בתשלומים להם זכאים קרובי הנפטר. תלויי הנפטר היו זכאים להגיש תביעה בגין השנים האבודות רק במידה והנפגע בחייו לא מימש את תביעתו נגד המזיק.

בפס"ד תקדימי דלעיל קבע השופט ריבלין כי שלילת הזכות לפיצויים בגין השנים האבודות יוצרת אי צדק, היא גורעת מכוח ההרתעה כלפי מזיקים פוטנציאלים המבינים כי "זול להרוג מאשר לפצוע".

הפיצוי בגין השנים האבודות הינו בעצם פיצוי על אותן שנים שהנפגע איבד עקב מותו ולא יוכל להשתכר בגינן.

אין זה עניינם של דיני הנזיקין מי יהנה מהפיצוי, אם אלו קרובי המשפחה או הנפגע עצמו, שהפך לצמח ואין לו כל יכולת ליהנות מהפיצויים.

גישתו של השופט היא: בבואנו לפסוק פיצויים בגין השנים האבודות, עלינו להפחית מסך ההכנסות שהיו צומחות לנפגע אילו עבד כל השנים, את ההוצאות הנחסכות עקב מותו.

על פי השופט ריבלין, בהתגבש מצבו המשפחתי של הנפגע, יש לנקוט בשיטת חישוב הנקראת "הידות", שיטה זו מחשב את הכנסתו המשוערת של המנוח לאחר המוות, מצרפת אותה להכנסת כל בני המשפחה בתוספת יחידה נוספת המשקפת הוצאה כללית של המשפחה, המנה המתקבלת אמורה לשקף את ידתו של המנוח. מנה זו מפחיתים מהכנסתו המשוערת של המנוח , כך מתקבל סכום  הפיצויים התלויים.

בסופו של דבר, הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את הסכום הפיצוי הנוסף המגיע לעיזבון המנוח בגין אובדן יכולת ההשתכרות בשנים האבודות.

ד"ר דוד סער, עו"ד