הכרת משהב"ט בסכיזופרניה פרנואידית כרונית

1.5.2011

מאמר זה יעסוק בהכרה של משרד הבטחון בלוחם מג"ב לשעבר, אשר במשך שנים סובל ממחלת סכיזופרניה פרנואידית שהתפרצה אצלו בתקופת השירות הצבאי (עא (י-ם) 6189/05).

בתחילה קבע קצין התגמולים כי מחלת הנפש ממנה סובל המערער הוחמרה בצבא באופן חלקי בלבד. המערער הגיש ערעור על כך לוועדת הערר, אשר קבעה כי במהלך שירותו של המערער לא התרחש "אירוע או מצב שגרמו למערער באופן אישי דחק חריג – 'אירוע מיוחד', 'בעל ממשות' – אירוע שאינו טריוויאלי", ובהעדר אירוע כזה, לא ניתן לקבוע כי המחלה נגרמה עקב השירות.

בערעור, נשוא מאמר זה, הסתמך המותב על קביעת הנשיא שמגר בפס"ד רוט לפיו, כאשר מדובר בשירות צבאי קצר (כגון שירות מילואים) היו בתיהמ"ש נכונים להחיל את החזקה לפיה המחלה פרצה עקב השירות. כמו כן כי ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של שירות קצר מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה.

בסיכומו של דבר קבע ביהמ"ש כי יש לקבל את טענותיו של המערער ולהכיר בכך שכל נכותו נבעה משירותו הצבאי. בפסק הדין התייחסו השופטים לעובדה שהמערער נאלץ, במהלך שירותו, לבצע משימות שמירה מסוכנות ומתישות. השופטים התייחסו גם לעדותו של מפקדו של המערער אשר אמר בביהמ"ש - "שמירה זו קשה. לפעמים הייתי הולך למגדל השמירה. מי שהיו רוצים להעניש אותו היו אומרים לו נעביר אותך למתקן. אם נהג עושה עבירה – אומרים נעביר אותך למגדל. לכולם היה קשה. היה מקרה של בחור שירה בעצמו כדורים (כי) הוא התייאש".

בנוסף, ביהמ"ש לא חוסך את שבט ביקורתו על וועדת הערער באומרו כי העובדות הרלבנטיות לא נקבעו כממצאים על ידה וממילא אף לא נשקלו. הועדה לדידו של ביהמ"ש פטרה עצמה בקביעה, כי מדובר בשירות ארוך (קרי אין אינדיקציה לקשר סיבתי) וכי המערער לא הצביע על אירוע חריג שהיה יכול להביא לפרוץ המחלה.

פסק דין זה צריך ללמדנו כי אין צורך להתרשם או להתרגש מקביעות כאלה או אחרות של וועדות רפואיות/ערר למיניהן. לעיתים הוועדות מועלות בתפקידן ולא שוקלות ממצאים/ראיות/עובדות קריטיות, אשר יש בידן כדי להפוך החלטתן ולזכות התובע בכספים ותגמולים שכה חיוניים עבורו.

ד"ר דוד סער, עו"ד