להערכת סיכויי תביעתך:
04/08/2011
לטענת קרן הפנסיה, "אכן התקיים קשר בין התובע לבין המנוח, אולם קשר זה לא השתכלל לידי קשר של ידועים בציבור, וכן התובע לא התגורר עם המנוח במשך שנה רצופה עד ליום בו נפטר המנוח". מקפת היא קרן פנסיה ותיקה, ולכן זכויותיו של התובע הן בהתאם להוראות התקנון האחיד, כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א -1981, החל על אירועים מזכים שהתרחשו מיום 1.10.03 ואילך.
בהתאם לתקנון האחיד, אלמן פנסיונר הוא "מי שהיה לבן זוגו של הפנסיונר, לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגר עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר". מכאן, כי על מנת להיות זכאי לקצבת שאירים על התובע להוכיח קיומם של שני אלה: האחד – על התובע להוכיח כי היה בן זוגו של המנוח לפני חודש הזכאות הראשון של המנוח לקצבת זקנה והשני – על התובע להוכיח כי גר עם המנוח לפחות שנה רצופה אחת לפני פטירת המנוח.
במקרה הנדון, מדובר בבני זוג מאותו מין, אולם אין בכך כדי להשליך על הזכויות המהותיות המגיעות לתובע, ככל שיוכר כ"אלמן פנסיונר", ובמקביל עליו לעמוד בתנאים לזכאות הקבועים בתקנון הקרן. יחד עם זאת, בבחינת השאלה אם בני זוג מאותו מין היו ידועים בציבור, הרי שבנסיבות מסוימות יש להביא בחשבון את המיוחד בקשר של בני זוג מאותו מין, בעיקר בהיבט של הוכחת הקשר, דהיינו כמות הראיות וסוג הראיות שיידרשו ולעתים גם בהיבט המהותי, כגון דרישת המגורים המשותפים.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה. נקבע כי לעניין המבחן להכרה בידועים בציבור פסק בית הדין הארצי שהמבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית, על בני הזוג לקיים חיי משפחה ושנית, עליהם לנהל משק בית משותף.
הפסיקה הכירה בכך שהדרישה למגורים במשותף אינה דווקנית, נחרצת וחד משמעית, וכי יש להתאימה לתנאי המקום והזמן, בשים לב להשתנות העתים ועל רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון.
בית הדין קבע כי מגורים משותפים מקימים חזקה הניתנת לסתירה בדבר ניהול משק בית משותף. מעבר לכך, הן העדויות והן הראיות בתיק תומכות במסקנה כי התובע והמנוח ניהלו משק בית משותף. בהתאם לפסיקה "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם מדובר בבני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף" אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. "משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו, היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל ולעניין זה אין נפקא מינא אם יש לבני הזוג חשבון נפרד.
מנסיבות המקרה עולה כי המנוח והתובע גרו יחדיו. המנוח והתובע ניהלו יחדיו את משק הבית ובכלל זה ערכו קניות יחדיו, בישלו, אכלו ארוחות משותפות וטיפלו במשותף במטלות משק הבית. התובע והמנוח נשאו יחדיו בהוצאות משק הבית המשותף. התובע והמנוח טיפלו יחד בכלב. לפיכך הוכח שהמנוח והתובע ניהלו משק בית משותף.
המסקנה הנה כי יש לקבל את התביעה, ולהצהיר כי התובע היה ידוע בציבור של המנוח וזכאי לזכויות המגיעות לבן זוגו של המנוח על פי תקנון הקרן.
ד"ר דוד סער, עו"ד
