היתר פיטורי עובדת בהריון יבחן על פי עקרונות המשפט המנהלי

בית הדין האזורי בתל אביב בפסק דין בעניין עב' 1298/03 לאה רחום נ' מדינת ישראל- משרד העבודה והרווחה ואח', קיבל באופן חלקי תביעתה של עובדת בהריון כנגד משרד העבודה והרווחה לביטול החלטת הממונה על חוק עבודת נשים מטעם משרד העבודה, וכנגד מעסיקה, רשת גני ילדים של אגודת ישראל בתשלום יתרת פיצויי פיטורים ושאר זכויותיה הסוציאליות.

במקרה הנדון, דובר בעובדת בהריון חרדית, אשר עבדה כסייעת בגן ילדים השייך לרשת גני ילדים  במגזר החרדי בחוזה לתקופה קצובה. התובעת, אשר לא הייתה נשואה בתקופה הרלוונטית, הודיעה למעסיקה על הריונה וביקשה לשמור על כך בסוד. כעבור כשבועיים מהודעתה על הריונה, פוטרה העובדת מעבודתה בעילה של הפרת הסכם העבודה ותקנון הצניעות המצורף לו, הקובע כי תנאי יסודי להעסקה הינו התנהגות ולבוש התואמים את "תקנון הצניעות" וכל הפרה של תקנון זה מהווה עילה לפיטורים מידיים.

במקביל פנתה המעסיקה למשרד העבודה והרווחה בבקשה לקבל היתר לפיטורי העובדת, בנימוק כי הריונה כרווקה הינו הפרת משמעת חמורה ומהווה התנהגות אסורה במקום עבודה זה. הממונה על חוק עבודת נשים מטעם משרד העבודה והרווחה נתנה החלטתה לפיה ניתן היתר לפיטורי העובדת החל ממועד ההחלטה, בקובעה כי הפיטורים אינם קשורים להריון, אלא לדרך בה בחרה העובדת להיכנס להריון ללא נישואים. על החלטה זו הגישה העובדת תובענה לביטול החלטת הפיטורים ולתשלום שאר זכויותיה הסוציאליות.

בית המשפט קבע כי במסגרת השיקולים האם ליתן היתר לפיטורי עובדת בהריון, על הממונה ליישם את מטרת המחוקק להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים הקשורים להריונה. נקבע כי החלטה זו למתן היתר לפיטורים הינה החלטה מנהלית שלטונית, ומשכך על בית הדין לבחון את תוקפה על פי עקרונות המשפט המנהלי המחייבים מתן החלטה מנימוקים ענייניים, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות. בית הדין לא יתערב בשיקול דעת הממונה, כל עוד החלטתה ניתנה בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות שניתנה לה על פי דין.

בנסיבות הספציפיות של המקרה, בחן בית הדין האם החלטת הממונה עמדה בעקרונות המשפט המנהלי, ולאור המסכת הראייתית קבע כי העילה לפיטורי העובדת אינה קשורה כלל להריונה, והיא נבעה מהסיבה שהעובדת קיימה קשר אסור עם גבר בהיותה רווקה, מעשה אשר מהווה התנהגות פסולה מנקודת מבטה של החברה החרדית אליה השתייכה. ההריון שימש במקרה זה רק ראיה למעשיה הפסולים, ולא הוא זה אשר הביא לפיטוריה. לאור זאת, קבע בית הדין כי החלטת הממונה להתיר את פיטוריה הינה החלטה סבירה, אשר ניתנה כדין, לאחר קיום הליך תקין.

בית הדין קבע עוד, כי הואיל ומועד פיטורי העובדת נכנס לתוקף החל ממתן החלטת הממונה, עומדת לה הזכאות ליתרת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי תשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, חלף הודעה מוקדמת ויתרת דמי הבראה.

ד"ר דוד סער, עו"ד