התשובה לכך היא שלילית. בית הדין הרבני בצפת בתיק 7493-12-1 פלוני נ' פלונית, דחה בקשת בני זוג, בעל ואשה, להתיר לבעל להינשא לעובדת זרה בגין מצבה הרפואי של האישה.
בטרם הגשת הבקשה לבית הדין הרבני , ניהלו בני הזוג הליכים ממושכים מול משרד הפנים בבקשת הבעל להליך חיים משותפים עם "בת זוגו" שהינה עובדת זרה המטפלת באשתו החולה. בעקבות סירוב הבקשה לחיים משותפים, פנו הבעל , האשה ו-"בת זוגו", העובדת הזרה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועתרו כנגד ההחלטה ובמקביל הגישו ביחד בקשה לרבנות להתרת נישואי הבעל עם העובדת הזרה.
בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי המניעה לשאת אשה נוספת על אשתו של הבעל הינה הלכתית מכוח חרם דרבינו גרשום וגם מהסיבה החוקית, משום איסור ריבוי נישואין (ביגמיה) וכי היתר נישואין הינו היתר הלכתי שנקבע בפוסקים לפי נסיבות מיוחדות, בו ניתן להתיר את חרם רבינו גרשום, או לקבוע שבמקרה מסויים לא חל חרם רבינו גרשום.
בעקבות זאת, פנו הבעל , האשה והעובדת הזרה לבית הדין הרבני בבקשה להתרת נישואין . בית הדין הרבני דחה את הבקשה, כי ראה במבקשים כמי שרוצים לעשות את התורה ל "קרדום לחפור בו, לצורך מילוי רצונם למסד את חיי הבעל עם העובדת הזרה " . בית הדין הרבני קבע עוד, כי הבעל רוצה לעשות שימוש בהליכי בית הדין הרבני למטרת נישואין שלא כדת משה וישראל, וכל זאת על מנת לאכוף את רצונו על משרד הפנים לאשר את שהייתה של מי שהגיעה ארצה כעובדת זרה לשהיית קבע כבת זוגו לחיים. זאת ועוד, בית הדין הרבני פסק שההליכים למתן היתר לנישואין בבית הדין הרבני לא נועדו למימוש מטרות דוגמת אלה של הבעל.
ד"ר דוד סער, עו"ד
