היש לבן הזוג הגרוש זכות לקבל פנסיית שאירים מקופת התגמולים וקרן הפנסיה?

שאלה זו נדונה בהרחבה בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נ' ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים ואח'.

במקרה דנן המנוח, פרופ' מנשה שאוה ז"ל, היה חבר בקופת התגמולים לעובדים אקדמאיים של אוניברסיטת תל אביב ובקרן הפנסיה "גלעד". בטרם מותו, ערך המנוח צוואה, שנערכה בעודו היה נשוי לעותרת, לפיה זכאית העותרת יחד עם ילדיו הקטינים לקבל גמלת פנסיה חודשית ממקום עבודתו באוניברסיטה. הוראה זו לא שונתה בצוואה גם לאחר הגירושים.

העותרת, גרושתו של המנוח, ביקשה לחייב את קרן הפנסיה ואת קופת התגמולים להעביר את פנסיית השאירים אליה. בפנייתה זו ביקשה העותרת להרחיב את המונח "אלמנה" בתקנונים, כך שיחול גם על גרושה, אלא שבתי הדין לעבודה- האזורי והארצי, קבעו כי היא אינה מוטב הזכאי לפנסיית שאירים ע"פ רשימת המוטבים בתקנונים הקיימים, שכן אינה עונה על הגדרת המונח "אלמנה", ומכאן עתירתה לבג"צ.

העותרת נשענת בעתירתה על סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר ממנו עולה כי בצוואה שהודעה עליה ניתנה לקרן הפנסיה, ניתן לבטל את זכותו של מוטב מסוים ע"פ תקנון קרן הפנסיה ולהעמיד במקומו מוטב אחר. הוראה זו עולה בקנה אחד עם עקרון כיבוד רצון המת. בכדי שהשינוי יחייב נדרשים להתקיים התנאים הבאים: הודעה  במועד לקרן הפנסיה על הצוואה; היעדר קיומה של "התניה נוגדת" בתקנון קרן הפנסיה השוללת את תחולתו של סעיף 36(ב); נדרש כי המוטב אליו מבקש העמית להסב את פנסיית השאירים, נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנון הקרן, וכי ההעברה למוטב האחר לא תפגע בעקרון תום הלב, העשוי להגן על המוטב המקורי מפני שינוי. בית המשפט הדגיש כי הגבלות אלה תלויות בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

במקרה שלפנינו המדובר בשינוי מוטבים "חיצוני", הואיל והעותרת אינה נמנית על השאירים כהגדרתם בתקנונים הואיל ואינה עונה על הגדרת המונח "אלמנה" ולפיכך סעיף 36(ב) לחוק החוזים לא חל בעניינה. כאמור, שינוי מוטבים "חיצוני" הינו אסור.

העותרת העלתה טענה חלופית, ולפיה לאור הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון בין בני זוג, קמה לה זכות קניינית למחצית מזכויות הפנסיה ה"משוריינות" לה באופן שלא ניתן להעבירן לכל מוטב אחר.  ואולם במקרה שלפנינו, הסכם הממון עליו הסכימו בני הזוג ערב הנישואין השניים (משנת 1978) קבע משטר של הפרדת רכוש. גם אם הצוואה יצרה שינוי לטובת העותרת, הרי שבהסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג ויתרה העותרת על זכויותיה הפנסיוניות.

בסופו של יום, בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה את עתירתה של בת הזוג הגרושה על שתי טענותיה – החוזית והקניינית, וקבע כי לא ניתן לחייב את קופת התגמולים וקרן הפנסיה להעביר את פנסיית השאירים לגרושתו של המנוח, שכן לא ניתן להרחיב את המונח "אלמנה" הכולל גם "גרושה".

ד"ר דוד סער, עורך דין