להערכת סיכויי תביעתך:
במקרה הרגיל, על מנת שניתן יהיה להטיל על עירייה כלשהי את האחריות לנזקי התובע בגין מפגע בתחום שיפוטה, שכתוצאה ממנו נגרם הנזק, על התובע להביא ראיות ולהוכיח כי אכן קיים המפגע, כי הוא נפגע בשל המפגע, כי התקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין נזקיו, וכי העיריה הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הציבור בגין מפגעים שבתחום שיפוטה.
בת.א. 68095/03 מנחן לרנר ואח' נ' עיריית בני ברק (פורסם בנבו) כבוד השופט שלמה פרידלנדר חייב את עיריית בני ברק לשלם פיצוי לילדיה ויורשיה של המנוחה, אשר הלכה ברחובות בני ברק מביתה לכיוון המכולת השכונתית, נתקלה בקולטן שבור של מי גשמים על מדרכה, אשר כתוצאה ממנו נפגעה, הידרדר מצבה הפיסי, עד להפיכתה לסיעודית, ומותה.
העיריה טענה כי המנוחה נפלה לא כתוצאה ממפגע במדרכה, אלא קיימים מספר תרחישים אפשריים, אשר כתוצאה מכל אחד מהם אירעה הנפילה: א. כתוצאה מכך שבאותו הרגע אירע לה שבר בעצם הירך שכן סבלה מאוסטאופורוזיס; ב. המנוחה לא הרכיבה את משקפי הראיה ובנוסף, כתוצאה ממחלת הסכרת ממנה סובלת, לא אמדה נכונה את גובה המדרכה ולכן נפלה; ג. כתוצאה מהיתקלות במרצפת עקומה.
לאחר שבית המשפט שמע את העדויות, קבע הוא כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לעצם סיבת נפילתה של המנוחה, בין היתר, מאחר והמנוחה נפטרה ואיננה יכולה להעיד על סיבת נפילתה. במכל מקרה רגיל, בזה היה תם ונשלם פסק הדין, תוך דחיית התביעה.
במקרה דנא, אחד התרחישים לנפילת המנוחה נפילה כתוצאה מקולטן מי גשמים שבור שבתוכו נתקעה רגלה של המנוחה וכתוצאה הימנו נפלה. בית המשפט הסיק מתוך דבריו של העד מטעם העיריה כי קולטני מי גשמים שבורים הינם תופעה ידועה בעיר, במיוחד לפני חנויות שמשאיות חונות לפניהן לפריקת סחורה, כאשר נהגי המשאיות "עולים" על הקולטנים ושוברים אותם. בית המשפט אף הסיק כי העיריה לא עושה די או בכלל על מנת לתקן את המפגע החמור, אשר אף לדברי העד דרוש "תיקון מיידי", ואף לא הניחה תשתית עובדתית לפיה קיימת מערכת בקרה בעיריה אשר עוקבת אחר מפגעים כאלה ופועלת לתיקונם.
לפיכך, קבע כבוד השופט פרידלנדר כי לולא איפשרה העיריה את קיומו של הבור הפעור והמסוכן, הבור לא היה קיים. אז היה ברור, כי הנפילה נגרמה לא כתוצאה מרשלנותה של העיריה. בענייננו, משלא היו עדים למהלך הנפילה המדוייק, ומשהמנוחה עצמה נפטרה בטרם תוכל להעיד, נוצר מצב של עמימות סיבתית בדרך של היווצרות הנזק מושא התביעה. לכן, יישם כבוד השופט פרידלנדר את דוקטרינת הנזק הראייתי, וקבע כי אמנם אין וודאות כי הרשלנות היא שגרמה לנזק העיקרי- אולם יש וודאות כי הרשלנות אפשרה את קיומו של תרחיש שלפיו הנזק העיקרי נגרם בעטיה, בנסיבות שבהן התובעים לא יוכלו להוכיח זאת. זהו "נזק ראייתי". נזק ראייתי זה נגרם בוודאות כתוצאה מרשלנות העיריה, ולפיכך, נקבע, כי עליה לשאת בתוצאותיו. מאחר והפסיקה קובעת כי תוצאתו של נזק ראייתי הוא היפוך נטל השכנוע והטלתו על הנתבעות, עליהן להוכיח כי הנזק לא נגרם כתוצאה מרשלנותן. הנתבעות לא עמדו בנטל זה, ולכן חייב אותן בית המשפט במלוא הנזק, בניכוי רשלנותה התורמת של המנוחה בשיעור 50%, ובסה"כ בפיצוי של 240,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.
ד"ר דוד סער, עו"ד
