החובה במסירת מידע רפואי למטופל ופגיעה באוטונומיה

במקרה הנדון, דובר, בין היתר, בתביעה לפגיעה באוטונומיה, שהוגשה על ידי אישה, אשר לקראת הלידה ומשלא נצפתה התקדמות בתהליך הלידה, ניתן לה זירוז באמצעות פיטוצין ולאחר ירידה בדופק העובר, נעשה ניתוח קיסרי, במהלכו התברר כי יש לה קרע ברחם, בעקבותיו הוחלט על כריתת הרחם.

בית המשפט העליון, דן בטענת התובעת, לפיה לא נתנה את הסכמתה לטיפול וקבע כי על פי חוק זכויות החולה שימוש בפיטוצין, דורש את הסכמת היולדת. בית המשפט הוסיף, כי על מטפל לספק למטופל, מידע הדרוש לו באורח סביר, כדי לאפשר לו לגבש החלטה בדבר הטיפול הרפואי המוצע ובין היתר, למסור לו מידע על סיכונים אפשריים הכרוכים בטיפול  ואשר אדם רגיל היה נוטה לייחס להם חשיבות במסגרת גיבוש החלטתו בדבר קבלת הטיפול הרפואי. כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש, יכול מחדל זה כשלעצמו להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מהטיפול.

הפיצוי במקרה זה, נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגוף האדם שלא בהסכמתו המודעת, יש פגיעה בכבוד ובזכות לאוטונומיה. יחד עם זאת, הקף ההסברים והמידע שצריך להימסר אינו מוחלט ואינו צריך לכלול סיכונים רחוקים ובלתי משמעותיים, אלא סיכונים ממשיים בלבד.

לגופו של עניין, קבע בית משפט כי במקרה הנדון, לא נמסר כל מידע על ידי הצוות הרפואי ובעיקר בדבר העובדה שפיטוצין עלול לגרום להגברת קצב הצירים ולקרע ברחם והדבר פגע באוטונומיה וביכולת הבחירה של התובעת. בית המשפט הדגיש, כי העובדה שהתובעת ידעה על קיומו של סיכון זה, אינו פוטר את בית החולים מאחריות, שכן אין מדובר בידיעה רפואית או הבנה ממשית של הסיכונים. בנוגע לגובה הפיצוי, קבע בית המשפט, כי יש להבחין בין מקרה בו, סביר להניח, כי הייתה ניתנת הסכמה בסופו של יום, לבין מקרה בו לא הייתה ניתנת וכאן, לפי מכלול הנסיבות, סביר כי הייתה ניתנת הסכמה ולפיכך הפיצוי אינו יכול להיות גבוה.

ד"ר דוד סער, עו"ד