הזכות לשכר שווה לעובד ועובדת המבצעים את אותה עבודה

במקרה זה מדובר בעובדת אשר הועסקה כסוכנת נסיעות בחברת תיירות, העובדת גילתה כי הסוכן החדש שהתקבל לעבודה משתכר כ- 1000 ₪ יותר ממנה. האם העובדת זכאית להשוואת שכרה לשכרו של העובד?

באופן כללי, אסור ע"פ החוק להפלות בין עובד לעובדת אך ורק מפאת הבדלי המין. אך הדבר דרוש הוכחה כפי האמור להלן, בשני החוקים אשר דנים בכך:

ע"פ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק שכר שווה")

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח 1988 (להלן: "חוק השוויון")

חוקים אלו באו למנוע מצב של אפליה על רקע לא ראוי ובכלל זה, על רקע הבדלי מין. ס' 2 לחוק שכר שווה קובע כי העובדים העושים את אותה העבודה או עבודה שווה בעיקרה, זכאים לשכר שווה. שכר לעניין זה, כולל אף תגמולים שונים אשר נותן מעביד בכסף או בשווה כסף במישרין או בעקיפין בקשר לעבודתו (כגון: החזקת רכב, שימוש בטלפון וכיו"ב).

סעיף 3 לחוק זה דן מהי "עבודה שוות ערך" וקובע כי "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות... אם הן בעלות משקל שווה בין היתר מבחינת הכישורים, מאמץ, מיומנות..."  כמו כן, הסעיף קובע כי עבודה "שוות ערך" הינה עבודה השווה בעיקרון לעבודה האחרת ולא בהכרך אותה העבודה ממש, העבודה צריכה להיות בעיקרה שווה זו לזו, בעלת משקל זהה, מאמץ מיומנות וכיו"ב. יחד עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי לא יראו "כאפליה מטעמי מין" אם יהיו הבדלי שכר הנובעים מתפוקת עבודה, איכות עבודה, וותק בעבודה וכד'.

סעיף 2(א) לחוק השוויון קובע כי אין להפלות בין בקבלה לעבודה, בין בעבודה עצמה בין דורשי עבודה, בין מפוטרי העבודה, הטבות, תשלומים פיצויים ועוד.

כמו כן, המחוקק מצא לנכון לעגן את עקרון השוויון אשר בבסיס הנחתו זו עומדת הטענה כי "ניתן יחס שונה לשווים" הנחה זו מניחה כי קיימת "קבוצת שוויון" אשר בתוכה מתקיים יחס שונה בין חברי הקבוצה.

בפסיקת ביה"ד הארצי נקבע כי תביעה מכוח חוק שכר שווה אינה מזכה באופן אוטומטי את העובד בפיצוי מכוח חוק השוויון. האפשרות לזכות גם בפיצוי מכוח חוק השוויון תקום רק במקום בו הוכח כי העבודה הינה אותה העבודה. אשר לעילה המבוססת על חוק השוויון- יש צורך להוכיח לא רק את קבוצת השוויון הרלוונטית כי אם גם את הקשר הסיבתי בין ההפליה הנטענת לבין היותה של העובדת אישה. באין הוכחת הקשר הסיבתי האמור, לא יהיה ניתן לתבוע פיצוי לפי חוק זה ראה לעניין זה ראה ע"ע 222/06 שושנה כרם נ' מדינת ישראל מיום 26.7.07. כך שלסיכום: על מנת להוכיח עניין זה, על העובדת להוכיח כי מדובר בעבודה שוות ערך או שווה בעיקרה על מנת שתקום לה עילת תביעה מכוח חוק השכר השווה וכן עליה להוכיח את קבוצת השוויון הרלוונטית וגם את הקשר הסיבתי בין ההפליה הנטענת לבין היותה של העובדת אישה.

ד"ר דוד סער, עו"ד