הוכחת תביעת מיקרוטראומה ומחלת מקצוע

בערעור עב"ל 293/09 שנדון בבית הדין הארצי לעבודה, נדון המקרה של ראובן יעקב (להלן: "התובע" או "המערער"), אשר היה גנן במקצועו במכון ויצמן למדע, כל יום החל מהשעה 7:00 בבוקר ועד לשעה 15:30 אחה"צ. התובע  ביקש להכיר במחלתו- מחלת CTS דו צדדית בה לקה- כמחלת מקצוע וגם כפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה.

בית הדין האזורי דחה את תביעתו וזאת היות והמערער לא הניח תשתית ראייתית – עובדתית להכרה במחלתו הן כמחלת מקצוע (לפי ס' 24 לתוספת השנייה) ואף לא הכיר בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה (לפי ס' 21 לתוספת השנייה).

לעניין "מחלת מקצוע":

התובע טען כי עבד כגנן עם מכשירים רוטטים במשך 5 שעות ביום (עם מפוח).

ביה"ד לעומת זאת- לא שוכנע כי התובע עבד עבודה ממושכת ורציפה ביום עבודה עם מכשירים רוטטים. זאת היות והנתבע לא פירט נתון זה בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי וכן לא היתה לכך כל ראיה חיצונית, מעבר לתצהיר התובע ובפרט שתצהירה של האחראית במחלקת הגינון במקום בו עבד, לא תמך בכך.

בערעור טען התובע כי הציג תשתית ראייתית מתאימה, ואף סתר את קביעת ביה"ד האזורי וטען כי כן מסר לחוקר כי עבד עם כלים מכאניים ואף בתצהיר האחראית עליו נמסר כי עבד עם מפוח.

ביה"ד הארצי אף הוא דחה את גרסתו של המערער בדבר עבודה עם מכשירים רוטטים וטען כי עבודה עם מכשירים רוטטים מידי יום במשך כ- 5 שעות, בלתי סבירה ובלתי מהימנה בעיניו ובהעדר תשתית ראייתית מתאימה- דין הערעור להידחות.

לעניין הכרה בפגיעה כפגיעת מיקרוטראומה:

התובע טען בבית הדין האזורי כי עבד "בעבודות המחייבות תנועות חד גוניות של אצבעות כף היד או מפרק לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות".

ביה"ד קבע בפסק דינו, כי התובע, גם בפגיעה זו, לא הניח תשתית ראייתית – עובדתית מספקת- התובע לא הוכיח תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות. ביה"ד ציין כי התובע עבד בכלים שונים שכל אחד מהם חייב אותו לפעולת ידיים שונה כגון: הנפה, הרמה, גרירה וכיו"ב- וע"כ דחה את תביעתו.

בערעור טען התובע כי הוא עסק בניכוש וקילטור עשבים, עבודות איסוף עלים במגרפה, ניסור וגיזום עלים - עבודות הכרוכות בתנועות גוף דומות. ולחילופין, אפשרי לבודד כל אחת מן הפעולות דלעיל ולהכיר בכל אחת מהן כפגיעה מסוג מיקרוטרואמה. במיוחד לאור העובדה כי  עבודות אלו השתרעו על פרק זמן ממושך ועל אזור גדול וכפועל יוצא מכך, בכמות עבודה רבה.

ביה"ד הארצי קבע כי המערער לא הניח בפניו תשתית עובדתית משכנעת בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות במהותן בקשר לפעולות השונות שביצע במסגרת עבודתו.

כפי הנאמר בפס"ד עבל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי (28.7.02) "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הם שניים, דהיינו- האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו.

לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה".

ביה"ד הארצי קבע כי המערער עשה פעולות שונות כגון: הניף ידיו כלפי מעלה, משך, חתך וכו' וכן טען ביה"ד הארצי כי מטבען של עבודות אלו כגון טאטוא או גירוף- שאין הם מבוצעות כפעולות בודדות – אלא כפעולות חוזרות ונשנות. עם זאת, לא עלה בידי המערער להוכיח כי עשה אותם בפרק זמן ממושך ורציף במהלך יום העבודה.

מכאן- דין הערעור להידחות.

ד"ר דוד סער, עו"ד