בית המשפט המחוזי נדרש להכריע לגבי הסוגיה בדבר גובה חיוב שכר טרחה שיש לפסוק לעורך דין של נתבע. בתיק בש"א 1692/05 עובד מזרחי ואח' נ' אליהו חסיד ואח', ביקש התובע צו מניעה, ולאחר מכן מחק את ההליך משום שהצדדים האחרים הגישו תגובות מפורטות לבית המשפט, והתייצבו לדיון. בית המשפט פסק שיש לשלם לצד הזוכה רק חלק משכר הטרחה ששילם לעורך הדין, וקבע כי מקרים בהם הצד הזוכה בדין יקבל את מלוא שכר הטרחה ששילם לעורך דינו, מהצד השני, יהיו כל עוד סכום זה סביר ומשקף את הסכומים הנהוגים בין עורכי דין ולקוחות באותו התחום המשפטי.
בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לחייב את הצד המפסיד, במקרים מסוג זה, במלוא שכר הטרחה ששילם הצד שכנגד, אף שדובר בשכר החורג מהסביר וזאת כדי שתובע ידע להבא בהגישו תביעת סרק ללא בסיס, שלא רק שלא יזכה בדין, אלא יאלץ לשלם גם את מלוא שכר טרחת עורך הדין של הצד שכנגד.
במקרה זה, סבר בית המשפט, בתחילת הדרך ולאור העובדות, כי היה מקום להפחית את שכר הטרחה, משום שהצדדים הגיעו להסכמה למחיקת הבקשה, מיד בתחילת הדיון. אולם, קבע לבסוף, כי היה ראוי לבדוק את המצב העובדתי והמשפטי בטרם נעשתה פניה לבית המשפט. משלא נעשה הדבר, והוגשה בפעם השלישית בקשה חסרת בסיס, יש לדאוג לכיסוי מלוא הוצאות הצד שכנגד.
ד"ר דוד סער, עו"ד

