להערכת סיכויי תביעתך:
16.7.2011
התובע תבע בגין עוולת לשון הרע ובדיבה אשר הוציאה עליו הנתבעת.
הנתבעת נסמכה על הגנת "אמת בפרסום" ע"פ סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק") וכן על סעיפים 15(8) ו15(2) לחוק.
בהליך ההוכחות שנערך, הוכח כי אכן התובע הטריד מינית את הנתבעת (עשרות שיחות טלפון ומסרונים אשר שלח התובע לנתבעת אשר היו בעלי אופי מיני). כמו כן, עדותו נפגמה עקב ריבוי הסתירות בה ועוד.
על פי החוק, אכן ייחוס עבירת "הטרדה מינית" לתובע והעברתם לאשתו של התובע, יש בהם משום "פרסום לשון הרע", כהגדרת המונח ע"פ סעיף 2 לחוק. יחד עם זאת, היות והנתבעת אמרה רק אמת במסגרת "לשון הרע", עומדת לזכותה הגנת החוק בדבר "אמת דיברתי". בנוסף, יש בדברים אלו של הנתבעת עניין לציבור, שהוא היסוד הנוסף הנדרש למבקש לזכות בהגנת אמת בפרסום, ומתוך כלל הציבור, גם לאשת התובע. הגנה זו חלה על הנתבעת אפילו אם אמרה את הדברים באוזני מי מעובדי המרכול-, על אף שלא הוכח כי כך עשתה.
מפאת כוחה של הגנה זו נפסק כי אין צורך להידרש ליתר טענות ההגנה.
לאור האמור, נדחתה התביעה וביהמ"ש קבע כי: "טוב היה לתביעה זו שלא הוגשה משהוגשה. התובע הגדיל לעשות וגרר את הנתבעת להליך משפטי רחב היקף ויקר"! לאור זאת, בית המשפט פסק לתובע הוצאות בסך של 25,000 ₪ בתוספת ריבית הצמדה ומע"מ כחוק!!
ד"ר דוד סער, עו"ד
