האם תאונה שאירעה בתום הפסקת צהריים תיחשב כתאונת עבודה?

סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 מונה מקרים נוספים בהם ייחשב אירוע מסוים כתאונת עבודה. סעיף 80(4) לחוק קובע כדלהלן: 

"אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

ע"פ סעיף 80(4), תאונה שאירעה למבוטח בקשר עם ארוחת הצהריים תיחשב כתאונת עבודה. לאחרונה, נדרש בית הדין הארצי לעבודה לדון כערכאת ערעור בתביעה שהוגשה על ידי עובד, אשר ביקש מבית הדין להכיר באירוע חבלה ברגל שאירעה לו בסיום ארוחת הצהריים כתאונת עבודה. המבוטח, נהג לאכול את ארוחת הצהריים היומית שלו בבית אחותו. הדבר היה באישור מעסיקו של המבוטח ונמשך תקופה ארוכה.

בית הדין הארצי קבע כי אין לראות באירוע הנ"ל "תאונת עבודה" היות והמבוטח נהג לצאת ממקום עבודתו על בסיס קבוע ולהיעדר ממקום עבודתו ולא נישאר בתחום העבודה בהפסקת הצהריים ובכך בעצם ניתק את הזיקה למקום העבודה.
בהמשך, דן בית הדין הארצי בשאלה, האם ניתן להכיר באירוע שנגרם "תוך כדי הליכה לעבודה".
מסקנת בית הדין היתה כי אין לקבל זאת מהסיבה שהעובד, בדרכו חזרה מבית אחותו, בחר ללכת בדרך מסוכנת או להגדרת בית המשפט "דרך לא דרך" ומשכך העצים את הסיכון שהוא בחר לעצמו, במודע, ולפיכך אין להכיר באירוע שאירעה למבוטח כתאונת עבודה – גם תחת חלופת "בדרך לעבודה".

בית הדין הוסיף וקבע בפסק הדין, כי הוראות סעיף 80 לחוק, הינם בבחינת חריג המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי העבודה, שנועד מלכתחילה ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע במהלך עבודתו ועקב עבודתו, ויש לעשות שימוש בהוראות סעיף 80 לחוק באופן מסודר ומבוקר ולא לאפשר שהסעיף יהווה "פתח" למבוטחים שאינם עומדים בהגדרות הבסיסיות להכרה כנפגעי עבודה.
(עב"ל 593/07 אבו ניקולה נ' המוסד לביטוח לאומי).

לסיכום: המסקנה העולה מפסק הדין הנ"ל הינה כי אם פנית לאכול מחוץ למתחם העבודה ובחרת לחזור לעבודה בדרך מסוכנת ופתלתלה, אז הינך מסתכן שאם תיפגע בדרך לעבודה, לא תוכר כנפגע תאונת עבודה.

ד"ר דוד סער, עו"ד