להערכת סיכויי תביעתך:
במקרה זה, המעביד החתים את העובד על הסכם עבודה, לפיו שכר השעה חושב ככולל גם תשלום עבור פיצויי פיטורים, ללא הפרדה בין הרכיבים שהרכיבו אותו. משמעות הדבר, קבעה כב' השופטת, כי כל הרכיבים מתנהגים בפועל כשכר עבודה. כך שהעובד מקבל תוספת תשלום מידי חודש, ללא קשר למועד פיטוריו, ובמידה שפוטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים לא יידרש להחזיר את הסכום ששולם לו. יתרון נוסף לעובד, טמון בעובדה שהסכום המשולם מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום הזכויות השונות, לרבות פדיון חופש ,דמי מחלה ודמי אבטלה.
לכן, ככל שהעובד זכאי לפדיון חופש, יחושב זה על פי השכר המלא וככל שזכאי לדמי אבטלה, ישולמו אלה לפי השכר המלא ולא לפי שכר "קיזוז" פיצויי פיטורים. לפיכך, כאשר פיצויי הפיטורים או מענק הפרישה משולמים כתוספת לשכר מידי חודש בחודשו, הרי שהתוספת הופכת לחלק משכר העבודה של העובד. בנוסף, יש לדחות את טענת המעסיק לפיה עמדת המל"ל יוצרת הפליה בין עובדים שמקבלים פיצויי פיטורים לפי סעיף 28 לחוק. עובד שחותם על הסכם לפי סעיף 28, מפסיד את פיצויי הפיטורים המשולמים לעובד בתום תקופת העבודה אולם זוכה ביתרון ששכרו גבוה יותר מזה שהיה משולם לו לולא הוראות סעיף 28. לפיכך, קבעה כב' השופטת יהלום כי אין מדובר בהפליה אל בהסדר שונה מההסדר הרגיל שבסעיף 1, בעל מאפיינים שונים.
ד"ר דוד סער, עו"ד
