להערכת סיכויי תביעתך:
המקרה נדון בתיק ע"ב 1440/06 דורית בן אברהם נ' החברה להגנת הטבע, בו מנהלת בית הספר, התובעת, אשר הועסקה ע"י הנתבעת, נקלעה לסיכסוך עם קבלן אשר ביצע עבודות בביה"ס אותו ניהלה. בעקבות הסיכסוך, שניהם פנו אל הנתבעת, וזו שלחה אותם, בהסכמתם, לבדיקת פוליגרף. המאפיינים הפיסיים של בדיקת התובעת הראו כי הינה דוברת שקר. על סמך תוצאה זו, קיבלה התובעת זימון לשימוע לפני פיטורים, שבסופו אף פוטרה מתפקידה. בית הדין דן בשאלה האם פיטורי התובעת נעשו שלא כדין.
בית הדין לעבודה בנצרת דן בתיק וקבע כי, הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שבגינה הוחלט על פיטורי התובעת, היתה התוצאות של בדיקות הפוליגרף.
הנתבעת טעתה עת הסתמכה על תוצאה של בדיקה לא מהימנה שלא שיקפה את האמת, ועל סמך ראיה זו בלבד החליטה לפטר את התובעת. פיטורים כגון אלה הם פיטורים שרירותיים, שללא ספק גרמו נזק מהותי לתובעת לאור מהות האשמות שהועלו כנגדה. ההחלטה הפזיזה לפטר את התובעת, תוך הסתמכות בלעדית על תוצאות הפוליגרף, אינה החלטה סבירה ובתור שכזו, הופכת את הפיטורים ל"פיטורים שלא בתום לב".
על אף שנקבע כי קיים חוסר תום לב (שנבדק באופן אובייקטיבי) בכך שהוחלט לפטר את התובעת על בסיס בדיקה שלא הייתה מהימנה דיה, הנתבעת האמינה כי הדרך הנאותה לפתרון הסכסוך הינה הפנייה של שני גורמים מעורבים לבדיקת פוליגרף ולא הייתה מצידה כוונה לפעול שלא בתום לב. מסיבה זאת, אין לכפות על הנתבעת יחסי עבודה שלא מרצונה. הסעד הנכון הינו סעד של פיצוי כספי. על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני בסכום שמוערך בשווי של 8 משכורות שקיבלה התובעת: 64,000 ₪.
ד"ר דוד סער, עו"ד
