להערכת סיכויי תביעתך:
עא 61/89 מ"י נ' אייגר
מדובר על חייל שגנב טיל מהצבא, הטיל הוסתר בגג של בית משותף.
שני ילדים מצאו את הטיל בעת ששיחקו על הגג הנ"ל, ותוך כדי משחק עם הטיל הוא התפוצץ וגרם לנזקי גוף לילד.
השאלה המשפטית הינה האם ניתן לקבוע אשם תורם על הילד אשר במועד המקרה היה קטן מגיל 12.
בפקודת הנזיקין קבוע, כי לא ניתן להטיל אחריות נזיקית על ילד הקטן מגיל 12, ולכן התעוררה השאלה המשפטית האם ניתן כלל להטיל אשם תורם במקרה זה.
בית המשפט קבע, כי למרות שמדובר בילד שגילו פחות מגיל 12 יש מקום להכיר באשם תורם 20%.
בית המשפט מנמק את החלטתו בכך שמדובר בילד אינטליגנטי ביותר אשר הבין את הסכנה שבמשחק עם טיל, במיוחד לאחר שנאסר עליו לשחק עם הטיל.
להלן עיקרי ההלכה:
"מהפסיקה המקובלת, הבוחנת את האשם התורם של קטין תוך התחשבות בכושר השיפוט של ילד ממוצע בגילו של הניזוק. ואכן כך נקבע בעבר:ב
"מהי מידת הזהירות שבה חייב ילד לנהוג כלפי עצמו? מבחינה עקרונית, אפשריים שלושה מבחנים שונים לפתרון:ו מבחן אובייקטיבי, מבחן סובייקטיבי ומבחן ביניים. לפי המבחן הראשון יש למדוד את רמת הזהירות לפי הליכות האדם הסביר. לפי השני, יש להתחשב אך ורק באפשרויותיו האישיות של הילד הניזוק. ודוגמה למבחן הביניים:נ נקודת המוצא היא רמת הזהירות הממוצעת של ילד בגילו של הניזוק. בתי המשפט שלנו אשר הלכו בעקבות הפסיקה האנגלית, נמנעו מלשפוט את התנהגותו של הקטין לפי רמת זהירותו של אדם מבוגר. נטייתם היא לבחון את תרומת רשלנותו של ילד לפי מבחן הביניים הנזכר:ב התחשבות בכושר השיפוט המוגבל של ילד ממוצע בגילו של הניזוק" (י' אנגלרד, "יסודות האחריות בנזיקין" תורת הנזיקין הכללית דיני הנזיקין (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ז) 119, 243-244).
ובע"א 361/59 [3], בעת' 481, נאמר:ו
"אין ספק כי ילד בגיל כזה, אף כי אינו נושא עדיין באחריות נזיקים שהוא גורם לאחרים, חייב להראות זהירות ראויה בשמירה על בטחונו הוא, כלומר מידת זהירות שאפשר באופן סביר לצפות לה מילד בגילו בעל כושר רגיל של הבנה ושיפוט" (הדגשה שלי - א' ג').
וכך גם בע"א 355/60 [4], בעמ' .37
.10נראה שבארצות-הברית שונה המבחן, ולפי הגישה האמריקנית רואים מקום לשקול גם את מידת ההבנה והאינטליגנציה של הקטין הספציפי בקביעת מידת האשם התורם.
ב- 764( 1971rochester and san francisco) D . 2Am. Jur 57אנו מוצאים, כי קטין-:נ
Required to exercise that degree of care for his own safety which would" be expected of other children of his age and mental and physical .(הדגשה שלי - א' ג') "development under similar circumstances
וכן נאמר:ב
If a child is unusually intelligent, or experienced, or well informed" Caution than the ordinary child of his age, he is held to exercise of greater
" yale with the intelligence, experience and knowledge common to that age 37"the standard of care required of children" ,h. Shulman) .( 621, 618(8-1927) .l.j
השאלה היא, אם כן, היש לבחון את רמת הזהירות הנדרשת מקטין סביר ממוצע בגילו של הניזוק, או את אמת הזהירות הנדרשת מקטין סביר בעל רמת התפתחות כמו זו של הניזוק. ייתכן שהגיעה העת להרהר אחרי "מבחן הביניים" בפסיקתנו ולבחון, אם לא ראוי להמירו במבחן סובייקטיבי יותר, המתחשב גם במידת התפתחותו המנטאלית והרגשית של הקטין הספציפי, כפי שתוכח לבית המשפט. כי אם קטין מסוים הוא ילדותי או מפגר בהתפתחותו המנטאלית יחסית לגילו, האומנם אין להתחשב בכך בקביעת אשמו התורם? וכך גם בכיוון ההפוך של קטין מפותח לגילו. אלא שאין אנו רואים לקבוע מסמרות בסוגיה זו במקרה שלפנינו, שכן אין הדבר דרוש להכרעה בה.
במקרה שלפנינו, בנוסף לאינטליגנציה הבולטת של המשיב 1, שקל השופט המלומד נסיבות חיצוניות לאירוע. במקרה זה ידע הקטין על אזהרה מפורשת של אבי חברו דני שלא להתקרב למקום, וכי דני אמר לו בביקורם הראשון במקום כי זו בזוקה נגד טנקים. כאשר מוכחות נסיבות חיצוניות כאלו, מן הדין להתחשב בהן, בין אם נבחר במבחן הסובייקטיבי או במבחן הביניים, משהוכח שהקטין הוזהר במפורש מפני הסכנה. משהוכחו נסיבות כאלו, על ידיעתו בפועל של הקטין הניזוק, משתנה אופיה של הבדיקה שעלינו לבדוק, ועלינו לשאול, מהי רמת הזהירות שעל קטין שהוזהר (כפי שהוזהר הניזוק) להפעיל. בהוכחת הנסיבות החיצוניות הנוגעות לאזהרה שהוזהר הקטין ולמצב ידיעתו בפועל על קיום הסכנה יש מקום, לכל השיטות, להתחשב במידת האינטליגנציה של הקטין, כדי לדעת, האם, ובאיזו מידה, הבין הוא את האזהרה.
לכן, גם אם אין מתחשבים באינטליגנציה הרבה של המשיב 1כגורם עצמאי בבחינת האשם התורם, עלינו לשקלל את הגורמים הבאים:ו מחד גיסא, שהקטין הוזהר בפועל מפני הסכנה והבין בפועל את משמעות האזהרה; ומאידך גיסא, כי ההתפוצצות אירעה בעת שביקש לעזוב את המקום, וכי נטייתם של ילדים, בגילו של המשיב 1, היא להתפתות לדברים מסוכנים. שקלול גורמים אלו מראה, שהמסקנה אליה הגיע השופט המלומד, הקובעת אשם תורם בשיעור של %20, סבירה היא, ואין מקום להתערבותנו בה.
.12המדינה ביקשה ללמוד בע"א 355/60 [4] הנ"ל, שם נפסקה רשלנות תורמת בשיעור של % 50לילד שנפגע תוך כדי משחק עם נפצים. אלא שיש מקום להבחין בין המקרים. ראשית, בע"א 355/60 [4] היה הילד בגיל 12, והפרש של שנתיים וחצי בין הגילים הוא קריטי להבנה ולהתפתחות. שנית, הנער שבע"א 355/60 [4] ניסה במתכוון ובניסיונות חוזרים ונשנים לפוצץ את הנפץ, עד שהתפוצץ. שונה הוא המקרה שלפנינו, בו המשיב 1כלל לא התכוון להביא לפיצוץ הטיל, וטרם שהתפוצץ הוא אף ביקש לעזוב את המקום. מכאן שאין ספק שמידת האשם התורם במקרה שלנו צריכה להיות פחותה במידה ניכרת מזו שנקבעה בע"א 355/60 [4] הנ"ל.
לפיכך, דינם של הערעור והערעור שכנגד להידחות בנקודה זו."
ד"ר דוד סער, עו"ד
