האם מעצר שווא ע"י המשטרה מהווה עוולה נזיקית המחייבת את המשטרה בפיצוי?

בית המשפט ענה על שאלה זו בחיוב,במסגרת פסק הדין ת"א 50171-05  תומר דמליך ואח' נ' משטרת ישראל (שניתן ביום 7.12.09). דובר בצעיר הנעדר כל עבר פלילי שנעצר בעקבות הפללתו ע"י נרקומן שהודה בביצוע ההצתה המיוחסת לצעיר.חרף הודאתו של הנרקומן בהצתה, דבר שיוחס לצעיר, נעצר הצעיר ושוחרר בתנאים מגבילים קרוב לשנה. לאחר שהוגש נגד הצעיר כתב אישום, חזרה בה המשטרה מהאישום.

הצעיר טען בתביעתו הנזיקית נגד המשטרה כי המשטרה התרשלה קשות בחקירת המקרה, כאשר התעלמה מראיות שהיו ברשותה או שיכולה הייתה לשים את ידה עליהן במהלך החקירה, וכאשר נמנעה מפעולות חקירה שהיו מסייעות להבין כי הצעיר לא היה קשור למעשה שיוחס לו. בית המשפט קבע כי על המשטרה חלה חובת זהירות מושגית לביצוע סמכויותיה בדין כלפי אדם, ואף קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי הצעיר, כמי שנעצר על ידה, לביצוע חקירה תקינה, בתום לב ובסבירות, על מנת להגיע לחקר האמת.

בית המשפט השתכנע כי המשטרה ננעלה על כיוון חקירה מסוים והתעלמה מהראיות שהיו זמינות וממשיות להוכחת העדר הקשר בין הצעיר למעשה ההצתה שיחסה לו. בית המשפט גם קבע כי התנהגות התביעה שחזרה בה בסוף מהאישום נגד הצעיר, אינה מכפרת על העוולות שביצעה המשטרה כלפיו וכי קביעת קיומן של ראיות לכאורה במהלך דיון בהארכת מעצר, אינה חוסמת בקשת פיצוי על יסוד חוסר אשמה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, ובוודאי שלא בתביעת נזיקין. בית המשפט חייב את המשטרה בפיצוי הצעיר בגין הפסד הכנסות עבר, עוגמת הנפש הרבה, הגבלת חירותו במעצר במשך 17 ימים והגבלת חירותו למשך כמעט שנה, בסך של 84,800 ₪ .

ד"ר דוד סער, עו"ד