האם מכתב שנכתב ביום ההתאבדות מהווה צוואה?

לכתיבת צוואה ישנם כללים ברורים ועל כן אנשים רבים המבקשים לערוך צוואה עוד בחייהם הולכים לעו"ד בתחום זה ומבקשים ממנו כי יערוך צוואה כדת וכדין על מנת להימנע מפגמים שיפסלו את הצוואה לאחר מותם.

אחד המקרים שנידון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (ת"ע 105320-09) עסק בשאלת תקפותו וכשרותו של צוואה בכתב יד שנכתבה על ידי אישה שלאחר מספר שעות מעת כתיבת המכתב שמה קץ לחייה.

וכך היה:

ביום התאבדותה של המנוחה נמצא בדירתה מכתב בכתב ידה הנושא תאריך של אותו היום.

חברותיה של המנוחה הגישו בקשה לרשם לענייני ירושה כי המכתב יוכר כצוואה מאחר והן הנהנות מהמכתב.

ילדיה של המנוחה, התנגדו לבקשת חברותיה של אימם בטענה כי המכתב אינו מהווה צוואה, בין היתר כי אין בכותרת את המילה צוואה, אין על כל עמוד חתימה של המנוחה, המכתב אינו ערוך בצורה כאילו התכוונה המנוחה להוריש דבר לחברותיה ועל כן אין לראות במכתב צוואה.

סעיף 19 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 קובע בזו הלשון:

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו"

כבוד השופט נפתלי שילה שהמקרה הובא בפניו קבע כי אין חובה שחתימתו של המצווה תופיע בכל עמוד ואף הוספה של כמה מילים מתחת לחתימה, אינה פוגעת בצוואה.

מאחר ומהמכתב עולה כי כותבתו צופה פני מוות ומבקשת לא להתאבל עליה, לא לשבת עליה שבעה ולא להודיע לקרוביה אלה, מעידים באופן ברור על כוונתה לשים קץ לחייה. ניסוחים אלה מעידים היטב כי כוונתה של המנוחה היתה ליתן הוראות מה יעשה לאחר מותה.

אשר על כן, קובע כבוד השופט, יש לראות במכתב צוואה ויש לחייב את המתנגדים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ד"ר דוד סער, עו"ד